1סובב הולך ונרוץ הגלגל עלי בא"ר מאמרם ז"ל בב"ר פ' צ"א כי יש שבר זה הרעב כי יש שבר זה השבע כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי יש שבר ויוסף הוא השליט כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש שבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכאשר ירדוף הקורא בא עד השברי"ם יסבו"ר ולא ידע בשבר אשר הם שוברים מה ענין חלוקות אלו, והרב יפ"ת פירש דבתחילה דריש שבר לרעה ושוב דרש שבר לטובה והוא האריך ע"ש. ואפשר לפרש כלפי מה שכתבנו דיוסף הצדיק ויעקב אע"ה סוברים דדין ב"נ יש להם א"כ מצי הרב לומר לעבד בשני בצורת עשה עמי ואיני זנך גיטין דף י"ב. ולכן קרא ה' לרעב, וז"ש וירא יעקב כי יש שבר זה הרעב וכך היא המדה לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך. ואולם מתוך צרה ריוח אף הוא ראה כייש שבר זה השבע דהאמת דדין ישראל יש להם ובעבד עברי צריך לפרנסו כמ"ש בכתובות דף מ"ג., וכי תימא יוסף דנם כבני נח והסכים יעקב לז"א דראה כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה ובשלשתן לקה להורות דלא כיון יפה והשבטים כיונו להלכה דדינם כישראל, וא"כ כי יש שבר זה השבע דדין ישראל יש להם ומוכרח לפרנסם כמו שהוא הדין בעבד עברי אליבא דכולי עלמא. וכי תאמרו מה יוכיח הוכח ממה שיוסף הורד מצרימה דלא כיוין להלכה בסברתו שדין ב"נ יש להם ודילמא כדבריו הוא העיקר דדין ב"נ יש להם ואשר לקה היה על שנתגאה דסבר דתועבת ה' כל גבה לב הכונה כשכל הלב כלו גבוה אך מקצת שרי ולכן נתעורר חימה עליו דלא יעיר כל החימה אבל נקוט מיהא פלגא, לז"א אין זה אמת דלמפרע נודע שלא היה בו גאוה שהרי יש שבר ויוסף הוא השליט והגאה מתמעט כמשז"ל פ"ק דסוטה דף ה'. מדכתיב רומו מעט. אי נמי דמה שחשבו השבטים שהיה גאה היינו מהחלומות שסברו דמגאוה וגודל לבבו הרהר וחזה ורעיוניה על משכבי סליקו ולכן חשדוהו לגאה, אך כאשר ראינו כי יש שבר ויוסף הוא השליט ונתקיימו החלומות א"כ נודע דלא מגאותו בא החלום ברב ענין רק היה חלום נבואיי ואמיתי, ומאחר שכן אין לטעון עליו שהוא גאה ומעתה מה שדנם כב"נ היה סיבה דבשלשתן לקה כי בזה לא כיון יפה והעיקר הוא דיש להם דין ישראל כי יש שבר זה השבע כמדובר לעיל.
