ראש דוד, ויצא כ״ב

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

22 ויקרא רבה פתח ↗

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל קהלת י, כ, אָמַר רַבִּי אָבִין לֹא בַּמַּדָּע שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יַתִּיר מִן הַבְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף תְּהֵא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף לְפָנַי, בָּרָאתִי לְךָ שְׁתֵּי עֵינַיִם וְלָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם, לְךָ שְׁתֵּי אָזְנַיִם וְלָהּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם, דִּמִּיתִיךָ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים מט, כא: נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וְאֵין נִדְמֶה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שִׁתַּקְתִּי מִפְּנֵי כְבוֹדְךָ, כַּמָּה טוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמְּךָ וְאֵין אַתָּה מֵבִין, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים מט, כא: אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ, מֶלֶךְ שֶׁלְּפָנֶיךָ, אַל תְּקַלֵּל, קהלת י, כ: וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ, עָשִׁיר שֶׁלְּפָנֶיךָ אַל תְּקַלֵּל, קהלת י, כ: כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר זֶה הָעוֹרֵב וְחָכְמַת טַיָּארִין, קהלת י, כ: וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, רַבִּי לֵוִי אָמַר אָזְנַיִם לַדֶּרֶךְ וְאָזְנַיִם לַכֹּתֶל. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ, מֶלֶךְ שֶׁבְּדוֹרְךָ אַל תְּקַלֵּל, וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ, עָשִׁיר שֶׁבְּדוֹרְךָ אַל תְּקַלֵּל, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד כָּךְ הָיִיתָ צָרִיךְ לוֹמַר תהלים ו, יא: יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, מִי הָיָה אוֹיִבְךָ לֹא שָׁאוּל, לֹא כָּךְ כְּתִיב תהלים יח, א: בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹוֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תַּעֲלֶה אוֹתוֹ עָלַי זְדוֹנוֹת אֶלָּא שְׁגָגוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים ז, א: שִׁגָּיוֹן לְדָוִד. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תְּקַלֵּל. וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, עֲשִׁירוֹ שֶׁל עוֹלָם. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. אָמַר רַבִּי לֵוִי יֵשׁ קוֹל יוֹצֵא לְטוֹבָה וְיֵשׁ קוֹל לְרָעָה, לְטוֹבָה דברים ה, כה: וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי, מַהוּ דברים ה, כה: הֵיטִיבוּ כל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, רַבִּי חִיָּא בַּר אַדָא וּבַר קַפָּרָא, חַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת נֵרוֹת, וְחַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַקְטֹרֶת. יֵשׁ קוֹל לְרָעָה דברים א, לד: וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם הוּא קִצָּפוֹן, וְלִי מָה אֲנִי קִצָּפוֹן, תהלים צה, יא: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי, נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי וְחוֹזֵר אֲנִי בִּי, תהלים צה, יא: אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָן בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְגָזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַפָּלָטִין, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ עָמַד סָתְרֵיהּ וּבְנָיֵיהּ וְהִכְנִיס אֶת בְּנוֹ עִמּוֹ לַפָּלָטִין, נִמְצָא מְקַיֵם שְׁבוּעָתוֹ וּמַכְנִיס אֶת בְּנוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, לִמְנוּחָה זוֹ אֵין בָּאִין אֲבָל בָּאִין לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. עַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הַזֶּה יָשֵׁן הַגוּף אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה לַנֶּפֶשׁ וְהַנֶּפֶשׁ לַמַּלְאָךְ וְהַמַּלְאָךְ לַכְּרוּב וְהַכְּרוּב לְבַעַל כְּנָפַיִם וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִיד דָּבָר, לִפְנֵי מִי, לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב דברים לג, ה: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, זֶה משֶׁה, וּמֵהֵיכָן הֶעֱשִׁיר משֶׁה, אָמַר רַבִּי חָנִין מַחְצָב שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן בָּרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ וּמִשָּׁם הֶעֱשִׁיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמות לד, א: פְּסָל לְךָ, הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה משלי י, כב: בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם, שֶׁטָּס כְּעוֹף וְעָלָה לַשָּׁמַיִם, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, שֶׁהֻגַּד לְמשֶׁה מִסִּינַי ויקרא כד, יד: הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל.

1 והלא במאמ"ר אחד דאתאן עליה מה נורא המקום הזה וכו' אפשר לפרש בהקדים מאמרם ז"ל בתוספתא סוף פ"ק דברכות וז"ל ויהי בשלם סוכו וכי מה ראה הקב"ה להחזיר לה שם ראשון לפי שהוא אומר על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה להסירה מעל פני יכול אף עכשיו היא בחימה ת"ל ההר חמד אלהים לשבתו הרי הוא בחמדה ותאוה מלמד שכיפר לה חורבנה ומנין שאין השכינה שורה עד שתעשה הר שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ויהי בשלם סוכו מצינו כשהיא שלם קרויה הר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ואומר זכור ה' לבני אדום מאימתי משנעקרו יסודותיה ממנה האומרים ערו ערו עד היסוד בה עכ"ל, וראוי להבין מה זו שאלה אם נקראת בשם ראשון ואם שאלתו כהוגן לא ידענו מה היה תשובתו בעצם. ועוד אומרו יכול אף עכשיו היא בחימה מהיכא ס"ד דכיון דשפך חמתו על העצים ועל האבנים ודאי חמת המלך מלכו של עולם שככה. ועוד להבין הכתוב על אפי ועל חמתי דמשמע שהם שני דברים, ולכאורה אף וחימה אחת היא והול"ל על אפי וחמתי והשתא כיון דע"ל ע"ל ואמר על אפי ועל חמתי מורה שהם שני ענינים חלוקים. וכדי לעמוד בביאורן של דברים הבה נא אבא לדעת לעות מאמרם ז"ל בקהלת רבה פ"י ואיתיה נמי בויקרא רבה פ' ל"ב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת, ר' לוי בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין מה עשה המלך עמד וסתרה ובנאה והכניס בנו עמו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת עכ"ל.

« ראש דוד Toldot ראש דוד Vayishlach »