1או ירצה כמ"ש שילהי מכות דאמר ר"ע ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה כתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וכו' בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וכו' עד שלא נתקיים נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. למדנו שמפני מראית העין רואה ציון וירושלם בחרבנן מדבר ושממה אנו בטוחים עוד יבנו כימי עולם וכשנים קדמוניות. ועם זה יובן הכתוב פ' בחוקותי ונתתי את ערכם חרבה והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם, ורז"ל מגילה דף כ"ח. דרשו והשימותי את מקדשכם אף כשהן שוממין בקדושתן עומדין. וע"ף דרכנו יתבאר באופן זה דגם בעידן רתחא ברוגז רחם יזכור ומבליע בנעימה גדולה הבטחה, וז"ש ונתתי את עריכם חרבה ונתתי אני בעצמי והאויב קמחא טחינא טחן וטעמא שלא יקנו הארץ בכבוש מלחמה שקונה הגוי כמ"ש גיטין דף ל"ח. עמון ומואב טהרו בסיחון, לכך אני בעצמי אתן עריכם חרבה וזה לכם האות שעדין הקדושה במקומה ואשוב ואבנה חרבות, כי מנבואת אוריה שתתקיים בידוע שנבואת זכריה מתקיימת ולכן והשימותי את מקדשכם דאף בחרבנן קדש הם ותדעו כי לא אריח בריח ניחוחכם דייקא אבל אני מריח בריח קרבנות שמקריב אליהו במקדש, וזהו ניחוחכם דייקא לאפוקי ריח ניחוח של אליהו והם נחמות גדולות.
