1ובזה נבא לעניננו ונבין בזה מאמר הכתוב ויפגע במקום וילן שם וכו'. והרב החסיד מר זקנינו מהר"א אזולאי זלה"ה בפירושו כ"י פירש לפי פשוטו דדרך האהובים הנאמנים בהפרדם איש מרעהו לסיבה בוכים ומפייסים זה לזה כמו שמצינו בדוד ויהונתן, וכל כך גדלה בעיני יעקב אע"ה קדושת ארץ ישראל כי בהגיעו לתחום ארץ ישראל כלתה נפשו בהפרדו ממנה והתחיל לפייס ולחבב הארץ ולבכות ולהגיד צערו כי בורח הוא ולימים עוד דעתיה עילוה אדהכי והכי שהיה מתמרמר ובוכה ומפייס על פרידתה איערב שמשא בבלי דעת והוצרך ללון שם. וז"ש ויפגע במקום וילן שם וכו' ויפגע לשון פיוס במקום דייקא על שהיה נפרד מארץ ישראל מקום הקדש חלק אלוה ממעל והיה הולך אל ארץ לא מטוהרה וכל כך הרבה פיוס ובכיה כדרך אוהב וריע עד שזה היה סיבה וילן שם כי בא השמש והוא לא ידע. ועל דרך זה הוא מ"ש כתובות דף קי"ב. הוה מנשק כיפי דעכו כי רצו עבדיך את אבניה וכאשר ראה ה' תוקף אהבת יעקב אע"ה בארץ ישראל לכבודו שהיא חלקו יתברך נגלה עליו והבטיחו להשיבו אל האדמה הזאת וכו' זהו תורף דברי מז"ה זלה"ה והוא האריך בהתכת הכתובים. ועתה נבא אל כונתנו הנה רז"ל חולין דף צ"א: דרשו ויפגע במקום שקפצה לו הארץ והיינו שנעקר הר המוריה ובא אצלו. ולפי מה שכתבנו אפשר דיעקב אבינו סבר דמה שהותר הר המוריה לעקידה היינו משום דהר שנעבדה בו עכו"ם הן בעודנו במחובר גם לגבוה שרי דלא ילפינן מאתנן אלא אם נתלש ואף דלהדיוט גם אם נתלש שרי לגבוה אסור אם נתלש אבל בעודו מחובר לגבוה נמי שרי כמש"ל, והיינו דיהב דעתיה למהדר ולהתפלל מקום שהתפללו אבותיו. אך כאשר ראה שנעקר הר המוריה ובא אצלו כמו שפירש"י סבר דכשנתלש אסור לגבוה וכדאמרינן דנעבד במחובר ונתלש אסור לגבוה והשתא שנעקר בטלה קדושתו אך להדיוט שרי וככל אשר דברנו. והיינו טעמא ששכב שם דסבר דבטלה קדושתו כיון שנעקר ואסור לגבוה. אך כיון שאינו מדין עכו"ם רק מטעם דמאיס לגבוה התפלל מיהא. וז"ש ויפגע שהתפלל אף דאפיקיה בלשון ויפגע ללמד שקפצה לו הארץ סבר דלתפלה מיהא שרי ולזה רמז הכתוב שהתפלל וקפצה לו הארץ בתיבת ויפגע לומר אף דקפצה לו הארץ ונעקר הר המוריה ובא אצלו והו"ל מחובר שנעבד ונתלש דאסיר לגבוה, מ"מ התפלל דאין איסורו חמור אלא מצד שהוא נמאס אך כיון דמאיס מסיבת ויפגע שנעקר וילן שם דמותר לשכב שם דלהדיוט שרי ולגבוה אסיר. אבל כהגלות נגלות ה' במראה אליו ויקץ משנתו ממשנתו מכל אלו ההלכות דשקיל וטרי בהו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה יש בהוה וכל מה שדנתי לא כיונתי יפה ואנכי לא ידעתי איך ע"ף ההלכות לא מאיס לגבוה. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה דייקא מכלל דאיכא אחר אין זה כאתר דעלמא דנעבד מחובר ונתלש אסיר. כי אם בית אלהים כלומר דנהי דנעבד ונתלש אסיר לגבוה היינו דוקא דנעבד במחובר ונתלש ואחר שנתלש רוצה בו לגבוה אז אסור אבל ההר הטוב הזה דבעודו במחובר נתקדש והוא בית אלהים אף שנתלש שרי דהוא בית אלהים מעיקרא כשהיה הוא מחובר ולא אסיר אלא כשעדיין לא היה תשמיש גבוה והוא סברא אמיתית כיון דלא אסיר מדינא אלא מטעם דמאיס, וכן הלימוד מאתנן הוא בכה"ג דאחר שנתלש רוצה להביאו בית ה' אז מאיס אבל הכא הוי בית אלהים וזה שער השמים והוא בקדושתו תדיר. הנה ערכנו וצידדנו בסברות שיש להם פני"ם הנראין דרך דרש לישובא דקראי ומאמרי רז"ל, אבל מהירושלמי דפריך על בה"מ נראה דנעבד במחובר אף דלא נתלש אסור לגבוה, וצריך להתישב בסוגיות ש"ס דידן וירושלמי.
