1והנה אופ"ן אחד באר"ש יש לפרש עוד ונקדים מ"ש הרב מהר"י וייל בתשובה סי' קכ"ה וז"ל מ"ש איך שבשליחותך נהרג ר' עזריא גרסינן באגדת חלק דף צ"ה. א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהא העון הזה טמון בידך על ידך נהרג דואג וכו' אלמא אע"ג דדע"ה לא פשע במידי רק שעל ידו באו לידי תקלה אפ"ה נענש כ"ש הכא שבשליחותך בא אליו הרעה הזאת וכו' ואז"ל בשבת פ' שואל דף קמ"ט: כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה עכ"ל. והביא ראיה מדבריו מהר"ם מלובלין בתשובה סי' מ"ד לנדונו. ותשובת מהר"י וייל נעלמה מהרב באר שבע באגדת חלק שכתב כן מדנפשי' ולא זכר כי הן הן דברי מהר"י וייל. שוב בא לידי ס' צמח צדק וראיתי להרב שם בתשובותיו סי' ו' שהשיג על הרב באר שבע והוא ז"ל פקפק קצת בדין מהר"י וייל וחילק דדוקא אם שלח שלוחו בחנם אז צריך לקבל תשובה דהוא הגורם וכן הוא גבי דוד הע"ה דהוא היה הגורם אך אם זה השליח ששלח בא בשכרו אליו הוא נושא את נפשו עש"ב. ועל פי זה הרי הוא כמבוא"ר מאמרם ז"ל והביאו רש"י פ' ויגש בפ' אמותה הפעם וז"ל ומדרשו סבור הייתי למות שני מיתות בעוה"ז ובעה"ב שנסתלקה ממני שכינה והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת עכ"ל. ובנדון זה דיוסף גם מהרר"ם בעל צמח צדק יודה כיון ששלחו יעקב אע"ה בחנם ואע"ג דלא ידע שאחיו שונאים אותו מ"מ הוא הגורם. אך עדיין יש להסתפק כיון שאחיו הלכו לרעות עצמן וכמ"ש הלא אחיך רועים בשכם וכמשז"ל בר"ר פ' פ"ד א"כ יוסף תפארת בחורים היה לו הנאה גדולה לרעות עצמו וסבר וקביל מלבד כבוד אביו לכבוד עצמו להתענג ולרעות בגנים, וזה חשיב הנאה כאלו קבל שכר, ולדעת הרב צמח צדק יעקב אע"ה פטיר ועטיר. אך זה חלי דנסתלקה ממנו שכינה וזה מכריע דיוסף לא כיוין להנאתו כלל ולא מטי ליה הנאה מינה וא"כ הו"ל כשלחו חנם והוא הגורם וחייב לכ"ע, וז"ש שנסתלקה ממני שכינה ומזה הייתי סבור שיתבעני הקב"ה מיתתך כי אני גרמתי והיינו דנסתלקה ממני שכינה דכל שחבירו נענש על ידו וכו'. ואחר זמן רב ראיתי בשו"ת יד אליהו סי' כ"ח שהאריך בענין זה דמהר"י וייל ושם הזכיר הא דאמותה הפעם רק שכתבו בשם המפרשים ע"ש והם דברי רש"י משם רז"ל במדרש. ובזה נבא לבאר מאמרם ז"ל בר"ר פ' פ"ד בשעה שהיה יעקב אבינו זוכר שאמר לו יוסף הנני היו בני מעיו מתחתכין אמר יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר הנני. ונקדים מקראי קדש ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. ויש לדקדק מדוע אבינו הזקן פלגיה לדבוריה בשני אמירות הול"ל הלא אחיך רועים בשכם לך נא ראה שלומם ושלום הצאן והשיבני דבר. והרב מופת הדור מהרח"א בס' עץ החיים פירש אומרו והשיבני דבר משום דרב מספקא ליה פ"ק דפסחים דף ח': אי שלוחי מצוה חזירתן כהליכתן דאינם נזוקין או דוקא בהליכתן אין נזוקין, ומשום הכי התחכם יעקב שיהיה שליח מצוה גם בחזרתו ולא יהא נזוק וזהו והשיבני דבר דגם בחזרתך שלוחי אתה עד כאן דבריו. ובמאמר הנז' שמעתי משם המפרשים שפירשו בו הכי דיש לדקדק מה היה מתפעל יעקב אע"ה בזוכרו שאמר יוסף הנני אך דרך העולם כשאדם גדול יצוה לבנו או לנערו דבר שירות השב ישיב לו הנני כלומר אני מוכן לשרתך בלב שלם. אבל אם דבריו של גדול לבנו העובד אותו לעשות לו טובה והנאה לא מן השם הוא להשיבו הנני רק אמר יאמר העבד החויתי אמצא חן בעיני אדוני. והכא יעקב אבינו ליוסף אמר הלא אחיך רועים בשכם שהלכו לרעות עצמן בנאות דשא לכה ואשלחך אליהם אזתתענג בדשן וזהו לטובתו, ועל זה לא הי"ל להשיב הנני כדרך שמשיבים לשואל שירות רק להשיב אמצא חן ויעקב אע"ה אז לא שם לבו באמירת יוסף הנני, ועד אחרן אשר חזה אשר קרהו למפרע נפק דק בתשובת יוסף שהיתה בכונה מכוונת כי אין זו טובה לו לפי שאחיו שונאים אותו וזה שירות גדול ליכנס בסכנה ולזה היו מעיו מתחתכין, עד כאן דברי המפרשים אשר שמעתי. ועדיין צריך להבין איך יעקב אע"ה ביודעו ומכירו שכל דברי יוסף בר חכים בדקדוק וחכמה לא שת לבו גם לזאת ויהי מאז לומר לו ברר דבריך כאשר יפר"ש השוח"ה לשחו"ת הודיעני את דרכיך.
