1והנה מקום אתי לפרש בדרך אחר על פי מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סי' ז' וז"ל אח גדול שחירף וביזה לאחיו שהוא תלמיד חכם וקטן הימנו בשנים ונדה הקטן בשנים שהוא ת"ח לאחיו הגדול בשנים אם נדויו נדוי משום שדרשו ואת לרבות אחיך הגדול. יפה עשה שנדהו דכיון שאינו נושא פנים בתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו עכ"ל. ומור"ם בדרכי משה י"ד סי' ר"ם הקשה על הרא"ש דמאי שנא מאביו דאינו רשאי לנדותו. ותירץ בס' מקום שמואל בחידושיו לי"ד דהרי כתב הרמב"ן שאין המצוה בכבוד אחיו אלא בחיי האבות לפי שהוא גנאי להם שיבזו תולדותם והם מצטערים בזה הרבה וא"כ הכל חוזר אל כבוד האבות ואין כאן מצוה יתירה על כבוד אבות. והרא"ש מיירי אחר מיתת האב עכ"ד. והרב שבות יעקב ח"א סי' ע"ו כתב שאין חיוב כבוד האח אלא בגדול שבכלן והביא דבריו של הרמב"ן שהוא לכבוד אביהם ופירש הטעם שהוא יורש כתרם כמ"ש דה"ב כ"א ג' ואת הממלכה נתן ליהורם וכמ"ש בכתובות דף ק"ג: עכ"ד. והגם כי דברי הרבנים הנז' אינן מחוורין אצלי לקושטא דדינא מ"מ מהם נקח סברות אלו לדרכנו דרך דרש כי יש מקום לסברות אלו מיהא. ומור"ם בדרכי משה שם כתב דלדברי הרמב"ן אם האב מחל לכבוד בנו הגדול מחול ע"ש. ועתה נבא למאי דקמן דממה שהקשה מור"ם בדרכי משה על הרא"ש דמאי שנא מאביו וכו' שמעינן לסברא זו דכבוד אח שקול ישקל ככבוד האב. ולפ"ז כי היכי דאם ראה אביו עובר על דברי תורה אינו רשאי לבזותו ולא יאמר לו עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך כאלו שואל ממנו ולא מזהירו ויבין מעצמו ולא יתבייש כמ"ש שם סי' ר"ם. א"כ הוא הדין באחיו הגדול או הגדולים ממנו למ"ד שחייב בכבוד הגדול ממנו, גם כי יש אחרים גדולים מהם אם ראהו עובר על ד"ת אינו רשאי לומר לו עברת על ד"ת אלא כתוב בתורה כך. והכא יוסף ביזה אותם והביא דבתם רעה בזלזול שעשו נגד התורה. ועוד רעה חולה שזה היה אל אביהם ויש בזה משום כבוד אב שדרך האב להצטער בכבוד בניו הגדולים. ולא די שלא גער בו מצד כבודו וכבוד אחיו אלא וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא ליה ארי בר חכים הוא ליה והלכה כהרא"ש דאח קטן חכם יכול לנדות לגדול דאינו עושה מעשה עמך והוא הדין דרשאי לזלזל בו אם עבר על התורה ואינו כדין אביו שאינו רשאי לזלזל בו, והכא יוסף בר חכים הוא ובערכו אחיו אינם חכמים ולרוב חכמתו הם חייבים בכבודו והוא אינו חייב בכבודם אם עשו שלא כהוגן כמ"ש הרא"ש. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו דייקא לא מיבעיא מהגדולים ממנו שהיה מקום לומר דסבר יעקב אע"ה כדעת הרב שבות יעקב דכבוד אחיו הגדול הוא גדול שבכלן דוקא אלא ראו שאהבו וגידלהו מכל אחיו אפילו מראובן גדול שבכלן וישנאו אותו שהורה בזה שהוא חכם והם חייבים בכבודו והוא אינו חייב לכבדם אם עשו שלא כהוגן כדעת הרא"ש ועל כך שנאוהו. האמנם עדין היו מסתפקים דאפשר דטעם יעקב הוא מטעם אחר דסבר כהרמב"ן דכבוד האח הוא משום כבוד האב דוקא ורשאי האב למחול על כבוד האח הגדול כמ"ש הרב מור"ם בדרכי משה כמש"ל. אך כששמעו חלומו אשר חלם והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה וכו' הוסיפו לשנאותו דהבינו דטעם כבוד האח מצד היותו יורש עצר ויורש כבוד אביו כמ"ש הרב שבות יעקב וזה סברת יוסף כי הוא יורש הכבוד והוא מלך ולכן אינו חייב בכבודם וז"ש המלוך תמלוך עלינו. ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו שרוצה למלוך והוא אינו חייב בכבודם ואדרבא הם חייבים בכבודו ככבוד האח הגדול דטעמא כי הוא יורש עצר וזה תוספת שנאה על חלומותיו ועל דבריו היא הדבה רעה דלמפרע ניכר שטעמו דהוא אינם מכבדם שסובר דטעם כבוד האח גדול מצד שיורש כבוד אביו וכל לגבי דידיה שהוא מלך הם חייבים בכבודו ועתה הוסיפו שנאה על שנאתו על חלומותיו ועל דבריו. ואפשר שזה כונת הכתובים פ' ויחי ויראו אחיו כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וכו' אביך ציוה לפני מותו וכו' אנא שא נא לפשע עבדי אלהי אביך וכו' דלדעת הרמב"ן דכבוד האח הגדול משום כבוד האב כשמת פקע כבוד אח הגדול כמ"ש הרב מקום שמואל, וז"ש ויראו אחי יוסף כי מת אביהם כלומר ועתה פקע כבוד אחיו הגדולים ועתה לו ישטמנו וכו' דאינו מוזהר בכבודנו כלל ולכן א"ל אביך ציוה לפני מותו דעד דלא פקע כבוד אח אביך המשיך זה גם אחרי מותו דגילה דעתו שזהו כבודו גם אחרי מותו, וכה אמר אנא שא נא פשע אחיך דאף דנראה פשע בין תבין וחטאתם שהוא חטא כי אתה היית חייב בכבודם ולפ"ז הוא חטא יען לא נזהרת בכבדם. ועתה שא לפשע עבדי אלהי אביך שאם הוא מת ותו אינך חייב בכבודם הם עבדי המקום ועושים עתה מעשה עמך אף אי תימא דמקדם עוו פשעו עתה הם עבדי אלהי אביך.
