1ואפשר לפרש פ' הנה האש והעצים וכו' בהקדים מה שהקשה הרב המוסמך מהר"ח אבואלעפיא דאיך כתיב וישם אותו על המזבח ממעל לעצים הא קי"ל זבחים דף פ"ד. עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד ואיך אברהם אע"ה שקיים כל התורה עשה נגד הדין. ותירץ נכדו הרב מופת הדור מהרח"א בס' עץ החיים דשאני הכא דכתיב והעלהו שם לעולה דהול"ל עולה ומדכתיב לעולה הבין אברהם להעלותו חי ויצחק סבר דפירוש לעולה היינו שיפדנו בשה, וז"ש איה השה לעולה ויאמר אביו אלהים יראה לו השה אם פירוש לעולה שתפדה בשה אלהים יראה לו השה ואם לאו פירוש לעולה בני שיעלהו על גבי המזבח עכ"ד. ויראה במשז"ל דמסיבה שצחקה שרה לאמר האף אמנם אלד נגזר שנשמת יצחק תהיה מסטרא דנוקבא ועל ידי העקידה פרחה נשמתו אשר היתה מסטרא דנוקבא ונכנסה באיל ויעלהו לעולה ובאה אז נשמת דכורא ליצחק כמבואר כל זה בספרי רז"ל והמפרשים. ובזה אפשר לפרש כונת פסוקי הסדר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו. ולא נאריך בדקדוקים. ורש"י פירש שנקרא יצחק על שם עשר נסיונות וצ' שנות שרה וח' ימים של המילה וק' שנים של אברהם. ואפשר לפרש בזה ולתת קשר לרמזים אלו. כי הנה אז"ל פ' חלק דף פ"ט: ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של ישמעאל שהיה מקנטר ליצחק שהוא נימול בן י"ג וענהו יצחק שאם הקב"ה שואלו לקרבן רוצה בכך. ובהכי ניחא מש"ה ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם והקשו בזהר נסה את יצחק מיבעי ליה וכבר לעיל יישבנו בזה. ועפ"ז יובן בדרך אחר ויהי אחר הדברים האלה שיצחק מעצמו ומרצונו הטוב אמר לישמעאל אם כה יאמר ה' להקריבו קרבן מרוצה כמשז"ל והאלהים נסה את אברהם משום דאין זה נסיון ליצחק דהוא מעצמו נתרצה כמו שרמז באומרו ויהי אחר וכו' וא"כ הנסיון הוא לאברהם להקריב בנו יחידו. ועוד אז"ל שם אחר דבריו של שטן שקטרג זקן זה בן מאה שנה חננתו בן ומכל משתה שעשה לא הקריב לפניך תור וגוזל וא"ל ה' אפילו אני שואל בנו וכו'. ולפי הקדמתנו היה מוכרח מאד ענין העקידה שבשביל צחוק שרה נשמתו לא היתה מסטרא דדכורא רק מסטרא דנוקבא שאי אפשר להוליד ועל ידי העקידה פרחה נשמתו הנוקבית ובאה לו נשמה דדכורא העיקרית להוציא זרע קדש תפארת ישראל. וזהו רמז יצחק היו"ד רמז לנסיון עשירי שהיא העקידה. וכי תימא מה טעם לנסיון קשה כזה לזה רמז צ' שני שרה דבעבור היותה בת צ' צחקה ובאה לו נשמה נוקבית ולזה צריכה העקידה שתפרח הנשמה נוקבית ותבא לו דדכורא. וכי תימא אי משום הא לא איריא כי אין מעצור לה' להושיע להביא לו ניצוצין דדכורא שיועילו להוליד וכהנה רבות כבר נמצא באמתחת גורי האר"י זצ"ל כנודע, לזה בא הרמז ח' ימים של מילה דבעבור שנימול לח' ימים וקנטרו ישמעאל פיו פצה לה' כאמור. וכי תימא שאין זה מוכרח כל כך דאדרבא אלהים יראה לו טוב רצונו וסגי ומה כל החרדה הזה בא הרמז ק' שקטרג השטן זקן זה חננתו בן לק' שנה וכו' וכדי להראות גודל צדקת תמימות אברהם הוצרך ענין העקידה. ועל פי הקדמתנו ז"ש שרה צחוק עשה לי אלהים כלומר הצחוק שצחקתי עשה בי רושם ומדת הדין שרומז אלהים שבאה לו נשמה דנוקבא. אך בעקידה שהוא נסיון עשירי שבו נשלם רמז יצחק כל השומע יצחק לי לעתיד שאז אליו תבא נשמה דדכורא ונצנצה בה רוח הקדש כל השומע יצחק לי בשבילי שניצול יצחק ונתקן בנשמה דדכורא, אבל היא תמות ולא תשמח עמו בעה"ז. וז"ש כל השומע יצחק לעתיד בהגיע תור העקידה. ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה בנים תרין דלפי האמת אני מניקה זה הגוף אבל הוא שנים דעתה נשמתו נוקבית ותצא ותבא דדכורא ונמצא שהם בנים ומי מלל לאברהם ענין זה הניקה בנים שנים. וכי תאמרו למה אני תולה ביניקה לז"א לאו דוקא יניקה כי ילדתי בן ואותו הבן היה לזקוניו תרתי אחד עכשיו ואחד לאחר זמן שתבא לו נשמה דדכורא וזהו לזקוניו בשני פרקי זקנתו כי השנים היו בזקנתו וזהו לזקוניו תרתי כדבר האמור.
