1ועתה נבאר שאר הכתובים ושמעתי אומרים ששאלת השונמית לבעלה נעשה נא עליית קיר היינו משום יחוד דהתורה לא חילקה אף שהוא נביא ובישראל גדול שמו יחוד איכא ושאלה אשה שיהיה לו מדור לפי כבודו דליכא יחוד אלו דבריהם ואנן בעניותין ניישב הדברים על פי הדין בס"ד. וטרם כל נדקדק מדוע לא נזכר שם בעלה ואפילו ברמז כי אם הכא גבי נעשה נא עליית קיר דברישא כוליה קרא בגווה משתעי שהיתה אשה גדולה והחזיקה בו והוא יסור שמה מידי עוברו. וכיון שגדלה זאת האשה והיא עושה הכל ובעלה לא חשיב לאדכורי גם הכא הו"ל לכתוב שלא להזכיר ותאמר אל אישה אלא יכתוב סתם ותאמר הנה נא ידעתי וכו'. ותו תיבת נא מיותרת. ותו להבין מ"ש הוא קדוש ואמרו רז"ל ברכות דף י': הוא קדוש ואין משרתו קדוש דהאשה רבה הזו מדוע דברה בגנות משרת איש האלהים ואף בגנות בהמה לא דיבר הכתוב ומוכח דאשה גדולה היא גם חסיד"ה ואם היא דרך נשים לה ואשה מספרת עם בעלה לספירת דברים על הארץ ועל הפירות גם בני אדם גם בני איש אמאי הכתוב רמזה. ותו להבין דבר איש האלהים הנה חרדת אלינו כל החרדה הזאת אלינו יתר. ותו גחזי מה ראה לענות אבל בן אין לה שלא מצינו שהיא שאלה ולא רמזה זה מעולם. ואפשר דקי"ל בא"ה סימן כ"ב דאם בעלה בעיר אין בו משום יחוד ואם גייסא ביה אף בעלה בעיר יש בו משום יחוד, ודעת רש"י דאף בעלה בעיר ולא גייסא ביה איסורא איכא. והרב ב"ח חשש לדברי רש"י. ותנן דמתיחדת אשה אחת עם שני אנשים ואמרינן דהיינו דוקא בכשרים וכן פסק הטור. והשתא הן קדם השונמית הזו הגם דהיתה נזהרת מן היחוד אף כשבעלה בעיר כסברת רש"י והר"ן והב"ח מ"מ לא היתה חוששת כלל בבואו הנביא ומשרתו דתרי וכשרי שרו, אבל אח"ך הכירה דהמשרת אינו כשר וליכא אלא חד. וכי תימא דבעלה בעיר אין בו משום יחוד כלל אף לכתחילה כדעת התוס' ורוב הפוסקים מ"מ בגייסא ביה איכא איסורא והכא קרוב הדבר אחר דמידי עוברו יסור שמה דגייסא ביה ואי לא גייסא באיש האלהים גייסא במשרת ואסור לכ"ע, וז"ש ותאמר אל אישה דבר הנוגע לאישות משום יחוד, ועוד לאשמועינן דגם כשבעלה בעיר יש איסור, הנה נא ידעתי עכשיו נודע לי דבר חדש כי איש אלהים קדוש הוא הוא קדוש ואין משרתו קדוש, ואם כן ליכא תרי ואף כשבעלה בעיר אסור לכתחילה כדעת רש"י. ואם נפשך לומר דשרי לכתחילה בעלמא הכא אסיר משום דגייסנא ביה. וז"ש עובר עלינו תמיד וכיון דעובר תמיד לא סגי דלא גייסא בו או במשרת ואסיר לכ"ע וזאת העצה נעשה נא שידעתי דאין משרתו קדוש עליית קיר וכו' שלא יהיה יחוד. וכשראה הנביא תמה ואמר מוכרח שאין זה משום יחוד דאנן תרי וז"ש אמור נא אליה הנה חרדת אלינו דייקא דהוינן תרי את כל החרדה ומוכרח דאינו משום יחוד וא"כ היש לך לדבר וכו' ויאמר ומה לעשות לה דמוכרח דהלא דבר הוא שאני רואה את כל החרדה הזו. וגחזי שהבין הדברים שהיא הכירה בו שאינו כשר וחששא משום יחוד כדי שלא יתגלה קושט אמרי אמת נענה ואמר אבל בן אין לה כלומר האמת הוא שכל מעשיה לזכות לבן וכוון בזה להיות כוסה קלון שלא ירגיש רבו במומו. וכשא"ל אלישע ותאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן השיבה אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך. ומאמר אל אדוני אינו מובן כל כך וכבר פירשו ז"ל. ולדרכנו ניחא שרמזה לו שמה שאמר לו גחזי שהחרדה הזו לזכות לבן בל למד צדק באר"ש נכוחות יעול. והאמת הוא דלענין יחוד אתה לבד כשר וז"ש איש האלהים אל תכזב בשפחתך וח"ו לא יש שום מחשבה באיש האלהים לדבר עבירה, וז"ש אל תכזב בשפחתך אבל אתה אחד ושמך אחד איש האלהים בר מיניה דגחזי דאינו כשר וח"ו אין שום ספק בזה. אך מאחר שאתה אחד התורה לא נתנה דבריה לשעורין ויש יחוד באופן שרמזה לו דבו דוקא אין חשש ומצד דלא פלוג היא עושה אך המשרת אינו כשר ויש לחוש בו, וראה עוצם חכמתה לדבר דבר שיועיל לתשובת אומרו כעת חיה שיהיה בן קיימא כמו שפירשו ז"ל וגם גלתה לו האמת דכוונתה משום יחוד. וז"ש בסוף הענין השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי כלומר תחילת הענין שעשיתי העליה לא כיונתי לשאול בן כמ"ש גחזי וכשהבטחתני הלא אמרתי שמובן מדברי לא תשלה אותי.
