ראש דוד, ויחי כ״ט

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

29 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה״, לָנוּ מוֹרָשָׁה וְלֹא לָהֶם.

29 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

וְכֵיצַד מְצֻוִּין הֵן עַל הַדִּינִין. חַיָּבִין לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין וְשׁוֹפְטִים בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ. וּלְהַזְהִיר אֶת הָעָם. וּבֶן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מִשֶּׁבַע מִצְוֹת אֵלּוּ יֵהָרֵג בְּסַיִף. וּמִפְּנֵי זֶה נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה. שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם גָּזַל וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ וְלֹא דָּנוּהוּ. וּבֶן נֹחַ נֶהֱרָג בְּעֵד אֶחָד וּבְדַיָּן אֶחָד בְּלֹא הַתְרָאָה וְעַל פִּי קְרוֹבִין. אֲבָל לֹא בְּעֵדוּת אִשָּׁה. וְלֹא תָּדוּן אִשָּׁה לָהֶם:

1 שמעון ולוי אחים וכו' אפשר לפרש בהקדים מ"ש הרמב"ם סוף פ"ט דמלכים שנתחייבו כל בעלי שכם הריגה ששכם גזל והם ידעו וראו ולא דנוהו והקשה עליו הרמב"ן דדיין שהטה הדין חייב מיתה אך מה שלא דנו לשכם הוא ביטול עשה שלא הניחו דיינין לדונו. ואם איתא שהם חייבין מיתה על זה יעקב אע"ה למה לא הרגם. והר"ן בחידושיו לסנהדרין דף נ"ו הקשה דשכם אדוניהם ויראים ממנו ונמצא שאין בידם למחות ופטורין. גם נקדים מ"ש הרב מהר"ש פרימו ברמזיו פ' וישב דרצו להרוג יוסף שהיה עוסק בתורה ולדידיה שלא יצאו מכלל ב"נ להקל חייב מיתה כדין ב"נ שעסק בתורה סנהדרין דף נ"ט. אך טעו דטעמא משום שהיא מאורסה לישראל ואכתי לא הוו אירוסין עד הר סיני ומשום גזל ליכא דעדיין לא זכו ישראל. ובזה נבא אל הביאור דיעקב אע"ה שלא הרג ליושבי שכם הכריע כסברת הר"ן דאינם חייבים יושבי שכם דשכם אדוניהם ויראים ממנו וכל כי האי גוונא לא מחייבו. וז"ש יעקב אע"ה עכרתם אותי להבאישני וכו' ומצד יראה זו אני פטור מליטפל בזה כי ירא אנכי ומזה תשכילו חדא מגו חדא וגם יושבי העיר לא נתחייבו מיתה כי היו יראים מאדוניהם ועשיתם שלא כדין. ונמצא לפ"ז דלדעת יעקב אע"ה הרגו את יושבי שכם שלא כדין וגם מה שדנו ליוסף על שעסק בתורה משום גזל טעו דעדיין לא זכו ישראל בתורה, וז"ש שמעון ולוי אחים לדינה כמשז"ל בר"ר פ' צ"ח כלי חמס מכרותיהם שגזלו הרציחה מעשו והם שחששו לגזל הרבה ששכם מה שנתחייב הוא משום גזל והם דנו ליוסף הצדיק שעסק בתורה משום גזל והם שחוששים כל כך לגזל איך לא שתו לבם גם לזאת דהרציחה גזל בידם. ועוד שטעו בהריגת יושבי שכם שלא נתחייבו מיתה ואף כי הם הרבים לא מצו למחות והיו יראים משכם וחמור אדוניהם ולא חשיבי כי אם כאיש יחיד שאין בידו למחות וז"ש כי באפם הרגו איש דכלם איש אחד נחשבו כי ירא לנפשו ועם כל זה הרגום שלא כדין. ומיהו בזה יש לתלות דהוי עידן רתחא וחרה אפם ולא נתישבו בדין והוא אומרו כי באפם הרגו איש. אך דא עקא בענין יוסף כי היו מיושבים שהלכו לרעות עצמן וברצונם כשהם שפויים בדעתם דנוהו וברצונם עקרו שור זה יוסף וטעו לחייבו שלא כדין ולא נתנו לבם אף שהיו נכונים ברצונם זו רעה חולה.

29 בראשית רבה פתח ↗

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים בראשית מט, ה, אַחִים לְדִינָה וְלֹא לְיוֹסֵף. בראשית מט, ה: כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם, אָמַר לָהֶם הַכֵּלִים הַלָּלוּ שֶׁבְּיֶדְכֶן גְּזוּלִים הֵם בְּיֶדְכֶם, לְמִי הֵם רְאוּיִים לִמְכֵרוֹתֵיהֶן, לְעֵשָׂו שֶׁמָּכַר אֶת הַבְּכוֹרָה. בראשית מט, ו: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן בָּאִים לִטֹּל עֵצָה בַּשִּׁטִים. בראשית מט, ו: בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם נִקְהָלִין עַל משֶׁה בַּעֲדַת קֹרַח, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, אֲבָל לַדּוּכָן יִזָּכֵר שְׁמִי, כְּשֶׁבָּנָיו עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א ו, יח: וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וגו' וּבְנֵיהֶם הֵימָן וגו', רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי פִּינְחָס תְּלָתֵיהוֹן אָמְרֵי דברי הימים א ו, כג: בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל. בראשית מט, ו: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם. עִקְּרוּ שׁוֹר, עֲקַרְתּוּן שׁוּרָן שֶׁל גֵּרִים. רַבִּי חוּנְיָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲחִיָא בַּר אַבָּא דִּכְתִיב: וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר, בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יִצְרְכֶם עֲקַרְתֶּם שׁוּרָן שֶׁל גֵּרִים. עִקְּרוּ אֵבוּס, זֶה אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. בראשית מט, ז: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, רַבִּי חוּנְיָא וְרַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן רִבָּה בָּהֶן בּוֹהַקְנִין מַעֲלֶה חֵמָה, הֲדָא אָמְרָה עַל מִי שֶׁהוּא בַּהֲקָן שֶׁהוּא מַעֲלֶה חֵמָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, וְצָפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהַנָּחָשׁ עָתִיד לִשֹּׁךְ אֶת בְּנוֹ, אָמַר יְהִי לִיט חִוְיָא דְּבָעֵי לְמִכַּת יַת בְּרִי. כָּךְ בָּא לְקַלְּלָן וְקִלֵּל אֶת אַפָּם, אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה, וַעֲבֵרָתָם כִּי קָשָׁתָה. בראשית מט, ז: אֲחַלְקֵם בְּיַעֲקֹב, זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי במדבר יח, ע: אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ. וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל, זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, הֲדָא אָמְרָה רֻבָּן שֶׁל עֲנִיִּים מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן הָיוּ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אַף עַל גַּב דְּאָנוּ מְפָרְשִׁין וְאָמְרִין במדבר לה, ח: וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁשָּׁה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶם, כֻּלָּן מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן הָיוּ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְקַנְטְרָן הִתְחִילוּ מִסְתַּלְּקִין לַזָּוִיּוֹת, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֵן מִסְתַּלְּקִין לַזָּוִיּוֹת הִתְחִיל קוֹרֵא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

« ראש דוד Vayigash ראש דוד Shemot »