ראש דוד, ואתחנן נ״ט

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 ובילקוט אמרו ז"ל כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד, ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך לא אצא חפשי איני מבקש למות, והגישו אדניו אל האלהים ועבדו לעולם לא קיימת עמי, שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחינתי, א"ל הקב"ה רב לך עכ"ל. ורבני אשכנז פירשו במאי דאמרו ז"ל ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר וישנה וכן פסק הרמב"ם פ"ג דעבדים, ומאחר דצריך שישנה להכי אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף וכו' שלא ישנה ובפעם אחת לא עשה כלום עד כאן דבריהם ז"ל. ואנא בריה קלה יראה לי ההדיוט לפרש דרך דרש בסגנון זה, כי הנה כתב הרב משנה למלך שם פ"ג מה' עבדים דמהרימ"ט כתב דהך תנא דבעי בנרצע שיאמר וישנה לא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם, והרב ז"ל נחלק עליו דראב"ע גבי הענקה לא פליג אלא משום דמוכחי קראי דכתיב אשר ברכך, וכ"כ התוס' במציעא דף ל"א ושם אמרו הוכח אפילו מאה פעמים אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח, ומצינו דמשה רבינו הוכיח להשי"ת כביכול כמו שאמרו רז"ל בריש דברים רבה ע"ש, והנה הכא משה רבינו ע"ה נתחנן שיעשה בו דין העבד שאמר אהבתי את אדוני ולא אמר אלא פעם אחת ומשמע דסבר דהעבד אין צריך שיאמר אלא פעם אחת, ומאי דכתיב אמר יאמר העבד דברה תורה כלשון בני אדם, וכמ"ש הרב מהר"י מטראני ז"ל דהך תנא דבעי שיאמר וישנה היינו משום דלא סבר דברה תורה כלשון בני אדם דאי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם בחד זימנא סגי, ויאמר ה' אלי רב לך, כלומר זכור שהוכחת לרבך כביכול ומוכרח שאי אתה סובר דברה תורה כלשון בני אדם ונפקא לך מדכתיב הוכח תוכיח והענקה שאני דמוכחי קראי, וא"כ מוכרח דדרשינן ואם אמר יאמר העבד דיאמר וישנה, וא"כ אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דיקא, דבדבר הזה דלא מוכחי קראי יש לדרוש הכפל, ואתה שלא אמרת אלא חד זימנא השמר לך דלא להשנאה ואין כאן דין נרצע, והיינו דוקא בדבר הזה אבל בהענקה וכיוצא דמוכחי קראי אמרי' דברה תורה כלשון בני אדם.