1הגם הלום יצפון לישרים צפניה ז השביעי ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות, ואמרו בפסיקתא א"ר אחא אל תהי קורא ס' אלא ש' אמר הקב"ה מוציא אותה אני לחירות כשם שהכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו וכו' אני הכיתי את שני עיניהם של בני שנאמר נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי הוי אומר אחפש את ירושלים עכ"ל. וזו נחמה גדולה שנצא לחירות במה שלקינו בעינינו, אך עניה סוערה לא נוחמה דזה דין עבד כנעני אבל עבד עברי אינו יוצא בראשי אברים, וצפניה עצמו אמר יום חשך ואפלה וכו' והלכו כעורים כי לה' חטאו ושופך דמם כעפר וכו' והרי דלא יצאו לחירות ונעשה בהם שפטים, וז"ש אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה וכו' דבסוף כתיב והלכו כעורים ושופך דמם וכו', וזה בא חגי ח הנביא ומנחמה העוד הזרע במגורה ועד הגפן התאנה והרמן ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך, וכונתו להוציא מלב דהוה אמינא שירושלים יש לה דין עיר הנדחת כמ"ש ציון נדחה קראו לה, ואם היא עיר הנדחת כתיב לא תבנה עוד ואיכא למ"ד פ' חלק דאינה נעשית אפילו גנות ופרדסים, ולאפוקי מסברא זו בא חגי ואמר דמן השמים יוכיחו בברכת הארץ שאין לה דין עיר הנדחת שאם היה לה דין עיר הנדחת אדרבה מי שעושה בה דין מתברך כמ"ש הרמב"ם ספ"ד מע"ז, ואם זה היה בבית ראשון דנחרב על ע"ז עם כל זה לא נעשית כמו דין עיר הנדחת הדברים קל וחומר בבית שני, ולא קבלה תנחומין יען חגי בא להוכיח מברכת הארץ ההוא עצמו אמר זרעתם הרבה והבא מעט.
