1והשתא דאתינן להכי אפשר לומר דבהא פליגי ר"ל ורבא, דדעת ריש לקיש דהעוסק בתורה הוי כאלו הקריב עולה וכן חטאת וכו' והוי דמיון בעלמא בין בעולה בין בחטאת, אבל רבא סבר דבשלמא בחטאת יש פנים לומר דהוא דמיון ואינו חטאת ממש כיון דבא על חטא פרטי צריך תנאי דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, אבל עולה ומנחה כשבאים לדורון התורה תהיה עולה ומנחה ממש, והיינו דהוקשה לרבא בעולה ומנחה דוקא אבל לא בחטאת ואשם, דשם יש מקום לומר דלא הוי חטאת ואשם ממש ולכך קאמר אינו צריך וכו'. ואפשר לפרש בזה כונת מימרת ריב"ל סוטה ה': דאמר גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבזמן שבה"מ קיים אדם מקריב עולה וכו' מנחה וכו', דבאלה הנה שכרו אתו דהוו בדורונות אבל חטאת ואשם באים על חטאיו ותסגי ליה במה שהם מכפרים על חטאיו, ברם מי שדעתו שפלה מעה"כ כאלו הקריב כל הקרבנות אף חטאת ואשם ויש לו שכר על כלם, כיון דאין כאן חטאת ואשם בפרטות על חטא, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת דהוי כמו שחסר דורון מקודם, דכיון שדעתו שפלה והוי כמקריב קרבנות בכלל הוי עולה דהויא דורון. א"נ אפשר לומר במאמר ר"ל הנז' בהקדים מ"ש רש"י זאת התורה ולא כתיב חקה, והקשה הרב אליא זוטא בריש א"ח סי' א' דהא פריך במנחות דף י"ט על הא דאמרינן כל מקום שנאמרה תורה וחקה אינו אלא לעכב והרי קרבנות דכתיב תורה ולא מעכבו, ומשני תורה בעי חקה חקה לא בעי תורה א"כ משום הכי לא נכתב חקה דלא נאמר דמעכבי, ומאי דייק דהו"ל למכתב חקה והא לא מצי לכתוב חקה.
