ראש דוד, צו כ׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

20 תענית פתח ↗

״הָיְתָה כְּאַלְמָנָה״, אָמַר רַב יְהוּדָה, לִבְרָכָה: כְּאַלְמָנָה — וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר עָלֶיהָ.

20 מנחות פתח ↗

וְנִשְׁבָּעוֹת לַה׳ צְבָאוֹת״. הָלְכוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנוּ מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עָלָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה׳ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״. ״עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאַחַת״, מַאי ״עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת״? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: ״קַרְתָּא דְּבֵית שֶׁמֶשׁ דַּעֲתִיד לְמִיחֲרַב״, אִיתְאֲמַר דְּהִיא חֲדָא מִנְּהוֹן. וּמִמַּאי דְּ״עִיר הַהֶרֶס״ לִישָּׁנָא דְּשִׁימְשָׁא הִיא? דִּכְתִיב: ״הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח״. ״הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ״ – ״הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק״, אָמַר רַב הוּנָא: אֵלּוּ גָּלִיּוֹת שֶׁל בָּבֶל, שֶׁדַּעְתָּן מְיוּשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן כְּבָנִים. ״וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ״ – אֵלּוּ גָּלִיּוֹת שֶׁל שְׁאָר אֲרָצוֹת, שֶׁאֵין דַּעְתָּן מְיוּשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן כְּבָנוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מִצּוֹר וְעַד קַרְטִיגְנֵי מַכִּירִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמִצּוֹר כְּלַפֵּי מַעֲרָב וּמִקַּרְטִיגְנֵי כְּלַפֵּי מִזְרָח אֵין מַכִּירִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶת אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: ״מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכׇל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה״. אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אַתְּ?! דְּקָרוּ לֵיהּ אֱלָהָא דֵּאלָהָא. ״בְּכׇל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי״ – בְּכׇל מָקוֹם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ מַקְטִירִין וּמַגִּישִׁין לִשְׁמִי. ״וּמִנְחָה טְהוֹרָה״ – זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה, נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה. ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה׳ כׇּל עַבְדֵי ה׳ הָעֹמְדִים בְּבֵית ה׳ בַּלֵּילוֹת״, מַאי ״בַּלֵּילוֹת״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָה בַּלַּיְלָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָה. ״לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל״, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: זֶה מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעֲסוּקִין בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נִבְנָה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם״ – כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּאִילּוּ הִקְרִיב עוֹלָה, מִנְחָה, חַטָּאת, וְאָשָׁם. אָמַר רָבָא: הַאי ״לָעֹלָה לַמִּנְחָה״ – ״עֹלָה וּמִנְחָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא חַטָּאת וְלֹא מִנְחָה וְלֹא אָשָׁם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת״ וְ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״? כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת – כְּאִילּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, וְכׇל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם – כְּאִילּוּ הִקְרִיב אָשָׁם. מַתְנִי׳ נֶאֱמַר בְּעוֹלַת בְּהֵמָה ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְעוֹלַת עוֹף ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְמִנְחָה ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, לוֹמַר לְךָ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי קְרָאָה? ״מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל״. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר, מֵהָכָא: ״בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: בּוֹא וּרְאֵה מָה כְּתִיב בְּפָרָשַׁת קׇרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן לֹא ״אֵל״ וְלֹא ״אֱלֹהִים״, אֶלָּא ״ה׳״, שֶׁלֹּא לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחְלוֹק. וְנֶאֱמַר בְּשׁוֹר הַגַּס ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְעוֹף הַדַּק ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, וּבְמִנְחָה ״אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ״, לוֹמַר לְךָ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ״, וְנֶאֱמַר: ״כִּי לִי כׇל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, יָדַעְתִּי כׇּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי״, ״הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה״. לֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם זִבְחוּ, כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר ״אֶעֱשֶׂה רְצוֹנוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנִי״. לֹא לִרְצוֹנִי אַתֶּם זוֹבְחִים, אֶלָּא לִרְצוֹנְכֶם אַתֶּם זוֹבְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״. דָּבָר אַחֵר: ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ – לִרְצוֹנְכֶם זִבְחוּ, לְדַעְתְּכֶם זִבְחוּ. כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא: מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בַּקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר״, שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר. אָמַר לוֹ: זוֹ בְּיָדֵינוּ הוּא, לְעַכֵּב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ – לְדַעְתְּכֶם זִבְחוּ. הֲדַרַן עֲלָךְ הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מְנָחוֹת.

1 א"נ אפשר במ"ש פ' בתרא דמנחות ק"י. אמר ר"ל מאי דכתיב זאת התורה לעולה וכו' כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה ומנחה אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה. ויש לדקדק במאי פליגי, ואפשר לומר במה שראיתי שהמפרשים חקרו דמאחר דכל העוסק בתורה כמקריב קרבנות אין כל כך תועלת בבית המקדש. ותירצו דמאי דאמרינן כל העוסק בתורה כאלו הקריב קרבן היינו חלק גבוה אבל לא חלק הכהנים, ורצונו יתברך שהכהנים הם יקחו חלקם וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ועוד תירצו דלאיי חשיב עוסק בתורה כמקריב קרבן, אמנם אינו מצוה מן המובחר להקריב מחלביהם ומשמניהם. ובזה פירשו כונת הכתוב אבא ביתך בעולות וכו' עולות מחים אעלה דהיינו שמנים למצוה מן המובחר, זהו תורף דברי המפרשים ז"ל. והשתא אפשר דר"ל סבר כתירוץ ראשון דלא היתה קריא"ת הגבר מגעת כי אם לחלק ה' ולא לחלק הכהנים, ולזה כאלו הקריב וכו' כלומר דהוי קרבן ולא בשלימות כמשפט תיבת כאלו דלא הוי ממש בשקל אחד שוה עם הדבר המוקש לגמרי, וגם הכא יש הפרש דקרבן ממש יש בו חלק לגבוה וחלק לכהנים ובקריאה ליכא חלק הכהנים, ואהא הקשה לו רבא דהול"ל זאת התורה עולה ומנחה, כלומר כיון דכתיב בתריה להקריב את קרבניהם לה' א"כ גם באומרו עולה ומנחה אינו מובן על חלק הכהנים כי אם על חלק הגבוה. ותו דבאומרו לעולה בזה לא הוברר דלא מהני לחלק הכהנים. ורבא סבר כתירוץ שני דהקריאה נחשבת קרבן שלם אך שאינו מצוה מן המובחר, ולז"א אינו צריך עולה ומנחה דחשיב קרבן שלם, ובזה אפשר דהיינו מאי דאמרינן פ"ק דשבת יב: ר' ישמעאל קרא והטה וכתב אפינקסיה לכשיבנה בה"מ אקריב חטאת שמינה, דכי היכי דלא תקשי מה צורך לכתוב לכשיבנה וכו' ילמוד תורת החטאת וחשוב קרבן, לז"א אקריב חטאת שמינה דהיינו דאהני בה"מ להקריב מן המובחר כמדובר. נמשך לזה אפשר לפרש דרך הלציי בפ' תהילים ע״ג:ט״ו-ט״ז אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם אך בחלקות תשית למו וכו', והנה בפ' הראשון פירשו כת הקודמין דרך הלציי כי עיקרן של מצות ע"ז ג"ע ש"ד וכיוצא בזה ישראל קדושים ונזהרין בהם, אבל הדברים שרז"ל אמרו שהם כמותן כגון הכועס כמו עע"ז המתגאה כמו כופר בעיקר המדבר לה"ר כמו ע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא בזה באלו נכשלים הרבה כמפורסם, וז"ש אם אמרתי אספרה כמו פי' הדברים שאמרו עליהם שהם כמו העבירות הגדולות בזה הנה דור בניך בגדתי ע"כ שמעתי. ואפשר להמשיך שאר הפסוקים דרך רמז הכונה ואחשבה לדעת זאת להבין עומק דברי רז"ל, יען כי עמל הוא בעיני מפני שהרבה צדיקים נכשלים וגדל הצער, עד אבא אל מקדשי אל כלומר דבחרבן כתיב איכה ב' היה ה' כאויב ואמרו בזהר כאויב ולא אויב ח"ו, היתה כאלמנה ואמרו ז"ל תענית כ'. ולא אלמנה ומינה נשמע דהדמיון אינו בכיוון לא שקל ישקל ובהכי תנוח דעתנו. ויש קצת נחמה שהוא דמיון שדימום רז"ל ואינו ממש ח"ו, וגם אבינה לאחריתם של המקדשים שתכליתם לקרבנות, והלא העוסק בתורה כאלו הקריב קרבנות ואמאי בעי המקדש שכל ישענו לבנין בה"מ, אלא מוכח דהדמיון נגרע מאד מהדבר, ולפי זה נאמר שגם באלו הדברים שאז"ל שהם כמו יש הפרש ביניהם לדבר עצמו אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות, הכונה דיש סברא בהגהה ח"מ סי' ת"כ דאם אמר אתה כמו ממזר הוי כאלו אמר לו ממזר וכן כתב הרדב"ז בתשובה סי' תצ"ב וסמיך שם אמאי דכתיב כסדום היינו שמעו קציני סדום, וק"ק על הרדב"ז שלא הזכיר דברי הזהר, וקרא דכסדום לדעת הזהר יש לומר דשאני פותח פיו לשטן דאז גם כמו הוא מזיק וכמו שנראה מפ"ג דמ"ק י"ח. גבי טופרי, וז"ש אך בחלקות תשית למו דעון הטעה אותם לפתוח פיהם לשטן אף בלשון כמו ומתקיים, וזהו הפלתם למשואות איך היו לשמה וכו'.

20 שבת פתח ↗

אָמַר רָבָא: אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא — מוּתָּר. מֵיתִיבִי: לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת. אָמַר: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, קָרָא וְהִטָּה וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, קָרִיתִי וְהִטֵּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת, לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה! אָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, הוֹאִיל וּמֵשִׂים עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּהֶדְיוֹט.

20 מועד קטן פתח ↗

פִּנְחָס אֲחוּהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא, עָל שְׁמוּאֵל לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ. חֲזַנְהוּ לְטוּפְרֵיהּ דַּהֲווֹ נְפִישָׁן, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא שָׁקְלַתְּ לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִי בְּדִידֵיהּ הֲוָה, מִי מְזַלְזְלַתְּ בֵּיהּ כּוּלֵּי הַאי?

« ראש דוד Vayikra ראש דוד Shmini »