1ודר"ך זו אלך לפרש מאמרם ז"ל ב"ר פרשה צ"ו כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה דה"א כ"ט ט"ו אין מי שמקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק אמר ואברככה לפני ה' לפני מותי אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות עכ"ל. וצריך להבין דאחר שאמר ואין מקוה אין מקוה שלא ימות אמאי אצטריך לומר הכל יודעים ואומרים בפיהם ומה בא ללמדנו. אמנם כבר כתבנו דנמצאו כמה טעמים בענין המיתה. ועוד אמרו בב"ר פרשה ט' מפני מה נגזרה גזרה על הצדיקים שכל זמן שהצדיקים חיים נלחמים עם יצרן כיון שהם מתים הם נחים כדכתיב ושם ינוחו יגיעי כח. ולפום מאי דאמרן לעיל כי לו פורש דעת מתורגמניה דר"ל דאסיק דטעם המיתה כסברת הזהר חדש דהמיתה כתובה בתורה עד שלא נברא האדם ומוכרחת לפי שנלקח מהאדמה ואל עפר ישוב ואין בין העה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ואף שיתוקן חטא אדה"ר המיתה מוכרחת אלא שהחיים ארוכים ואם כה יאמר אדם רבים ישתו אין בזה פותח פיו לשטן ואפשר דבעל המאמר הזה סבר שיטה זו וז"שכצל ימינו עלי ארץ וכי תימא אל יפתח אדם פיו, לז"א ואין מקוה הוא דבר מוכרח הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים אומרים דייקא דאין לחוש לפתוח פיו דהטעם עיקרי לשוב אל הארץ וזה רמז כצל ימינו עלי ארץ דמה שאנו על הארץ ומעפר יסודנו דין גרמ"א לשוב אל הארץ. וכי תימא דטעם המיתה לפי שהצדיקים נלחמים עם יצרן לז"א אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, ופירשו המפרשים שהיה הולך בצדקו שלא היה לו יצר ואפ"ה הזכיר המיתה ש"מ דאין המיתה משום דנלחמים עם יצרן. וכי תימא דטעם המיתה שיזכו לתחיית המתים כמש"ל לז"א יצחק אמר וכו' ויצחק זכה לתחיית המתים בעקידה ואפ"ה אמר לפני מותי. אלא מוכרח שהטעם דבכל אופן נצרכת המיתה לשוב אל הארץ ואין בזה פותח פיו לשטן ואף יעקב שלקה במה שפתח פיו על רחל כמ"ש בב"ר פ' ע"ד הואי כשגגה, וכתבו התוס' במ"ק דף י"ח. דכשגגה שאמרו היינו אל יפתח וכיון דלקה בזה שמתה רחל עיקרה של בית והו"ל ליזהר יותר אפ"ה אמר ושכבתי. ומ"מ לפי שלקה בזה לא אמר אלא בשעה שנטה למות. וסוף סוף שמעינן דאין בזה אל יפתח אדם שהמיתה מוכרחת כסברת זהר חדש ואם יבא משיח יש מיתה וכמש"ל.
