ראש דוד, תצוה ה׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 ודרך דרש יראה כי בכל אחד מאלו יש מקום לומר דאילן זה יוצא בגרעון בפרט אחד ולזה מייתי אידך וכן כלם, והנה אמרו פ' כיצד מברכין מ"א. והיא הלכה רווחת בא"ח סי' רי"א דזית קודם לגפן בברכה דזית ראשון לארץ בתרא, ואמרו פ"ה דמנחות נ"ג: מה זית זה אחריתו בסופו, ופירש הרב מהרש"א באגדתיה דהזית גופיה כמו שהוא אין לו שום מעלה עד תכליתו שנעשה שמן ולזה בשבעה מינין שנשתבחה א"י לא כתיב זית כמו גפן ותאנה אלא זית שמן ע"ש, איכו השתא זו שאלה של בעל המאמר וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה, כלומר דהכתוב השביח גבי פירות א"י זית שמן וירמיה משו"ל ימשו"ל בזית עצמו, ואמטו להכי קשיא וכי לא נקראו ישראל אלא כזית והלא בכל אילנות דלכי מטית למושלו לאילן של זית, והלא בכל אילנות נאים נקראו ומאי איריא אילן של זית והלא נמשלו לגפן, ואם תאמר דיש צד בגפן שאינו טוב דאמרינן פ"ב דתמיד כ"ט. כל העצים כשרים למערכה חוץ מגפן ופליגי אמוראי מר סבר משום דקטירי ומר סבר משום ישוב א"י, ופירשו ז"ל דגם מ"ד משום ישוב א"י סבר טעם דקטירי נמי ועמ"ש הרב משנה למלך באסורי מזבח פ"ז ה"ג, ומשום דאיירינן באילן להכי לא מייתי כענבים במדבר, ומ"מ הא אשכחן צד אחד באילן הגפן דלא מעלי. ותו אמרינן בכתובות דף ע"ט דיקלי ואילני דיקלי אילני וגופני אילני, וכתבו התוספות דמשמע דגופני גריעי מדיקלי ואילני, וקשה מדאמרינן בקמא דף צ"ב אייתי ליה תמרי טעם חמרא אמר קמכחשי בגופני כולי האי למחר אייתי לי מקוריהו, משמע דגופני עדיפי מדיקלי, וי"ל דדיקלי עדיפי דאין צריך להוציא עליהם לתקנם משא"כ גפנים דבעו הוצאה מרובה ומי שיכול לטרוח ולשומרה כראוי יש בה ריוח גדול עכ"ד. וא"כ יש צד שהגפנים גריעי שהם לטורח ומשום הכי פנה לתאנה, כלומר דאם נאמר דלא נקט גפן שיש צד לגריעותא, הרי נקראו תאנה דאיהו גופיה טבא הוא וטבא ליהוי דליכא גביה הגרעונות של גפן, דבעצים ליכא קטרי כדתנן פ"ב דתמיד באלו רגילין במורביות של תאנה וליכא בהו טורח, וכי תימא מ"מ לא מצינו שנמשלו אלא לפירות שנאמר כבכורה בתאנה וירמיה רצה להמשילן באילן עצמו, לזה מייתי שנמשלו לתמר כדכתיב זאת קומתך לתמר, ואם נאמר מאחר שאנו מדמין לאילן עצמו א"כ הרי יש גריעותא דאין גזעו מחליף כמשז"ל תענית כ"ה. להכי מייתי שנמשלו לארז שהאילן עצמו נאה ויאה, אמנם הרב באר שבע והרב משנה למלך הקשו דאמאי לא היו מביאין עצי ארזים למערכה כמו לשריפת הפרה, ותירצו דיש להן עשן הרבה ובשרפת הפרה אין קפידא. וא"כ הרי נמצא גריעות בעשנן של אלו דמשונים מכל העצים, משום הכי אמר שנקראו אגוז והאגוז לית ביה שום גריעותא מכל הני דאמרן, ואם נפשך לומר דיד הדוחה נטויה לומר דגם באגוז אשכחן דאתמר בי מדרשא שהש"ר פ' ו' על פסוק זה דאם מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח והוא משונה מכל האילנות ולזה אמר וקראן בכל מיני אילנות כדכתיב שלחיך פרדס רמונים, ובא ירמיה לומר זית רענן כלומר שהזית בעצמו אינו משובח וגם פסול למערכה, ואסיק שישראל דומין לזית שחובטין וטוחנין וכו' ומשם אורה יוצאה, וגם ישראל על ידי הגלות והשעבוד מאירים תשובתם ומעשיהם והוא פירוש הכתוב שמן זית זך על ידי שהוא כתית נכתש ונטחן למאור בא אורה להעלות נר תמיד, וכן ישראל אגב דוחקא מאירים להעלות נר נשמתם תמיד.