1אכתי פש גבן עלי באר הני קראי דפ' זכור, ואען ואומר כי לפי כל אשר הקדמנו א"כ לפום ריהטא עמלק כדין עשה לילחם עם ישראל שרפו ידיהם מן התורה, ולכאורה יפלא מה חרי האף למחות זכר עמלק אם רדף כדין. והתשובה לזה דודאי ישראל חטאו שרפו ידיהם מן התורה ככל אשר דברנו, אך עמלק וסיעתו התעיבו השחיתו מכמה טעמים. חדא כי כבר כתבנו שגם במילה מתקיימים שמים וארץ כדכתיב אם לא בריתי וכו' וא"כ ישראל שמקיימים המילה זכו בעוה"ז כדין המציל מזוטו וכו' דוגמת התורה, ומולים היו כל ישראל ומאי אית ליה גבייהו על טובות העוה"ז. ועוד דיש להם קצת פיטור שרפו ידיהם מהתורה להיותם בדרך ואיכא חולשא דאורחא וכתיב אל תרגזו בדרך שלא תתעסקו בדבר הלכה. ועוד תירצו רבני אשכנז לעיקר החקירה הנז' דאיך ישראל נהנים מהעוה"ז דקי"ל ב"ק ט'. האחין שחלקו ויצא שט"ח למורישם ופרע א' מהן בטלה מחלקת, וא"כ ישראל פרעו השט"ח של שעבוד מצרים המוטל על זרע אברהם בכללו ועשו לא פרע ובטלה מחלקת ומצו ישראל ליהנות בעוה"ז. ותו אעיקרא קי"ל סנהדרין כ': כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, וכתיב יקח ונתן לעבדיו ק"ו בנו של ק"ו כלפי מלך מלכי המלכים אדון הכל, ולמאן דיצבי יתנינה והוא ברצונו נטל ממון ורכוש מצרים ונתנו לעבדיו ובניו ומאי בעי עמלק, ולא עוד אלא דהיה חותך הערלות וזורק כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת, והעיז פניו כל כך לילחם בלגיון של מלך אשר שמעו עמים ירגזון, והוא ברשעו וחוצפא יסגי בא זדון ודאי אחת דתו כי כלת"ו היא אתמח"י גברא ויאמר השמד ויאבד כל זכר למו.
