ראש דוד, תרומה ד׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

4 בראשית רבה פתח ↗

וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ וגו' וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיִּפְתַּח הָאֶחָד וגו' וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וגו' בראשית מב, כה כח, כַּד דָּמִיךְ רַבִּי סִימוֹן בַּר זְבִידָא עָאל רַבִּי אִלְעָא וּפְתַח עֲלוֹהִי איוב כח, יב כא: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וגו' וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וגו' תְּהוֹם אָמַר לֹא וגו', אַרְבָּעָה דְבָרִים הֵן הֵן תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכֻלָּן אִם אָבְדוּ יֵשׁ לָהֶם חִלּוּפִין, וְאֵלּוּ הֵן איוב כח, א ב: כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה, תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת אֵין אָנוּ מוֹצְאִים תְּמוּרָתוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁבָטִים מְצִיאָה מָצְאוּ, כְּתִיב: וַיֵּצֵא לִבָּם, וְאָנוּ שֶׁאָבַדְנוּ אֶת רַבִּי סִימוֹן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בראשית מב, כט: וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וגו', מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים קָשִׁים עֲלֵיהֶם כְּקוֹרוֹת. בראשית מב, ל לה: דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ וגו' וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵיהֶם וגו', מְלַמֵּד שֶׁחֲשָׁדָן אֲבִיהֶם, בראשית מב, לו: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וגו', כְּבָר יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, עָלַי לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. בראשית מב, לז: וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו וגו', רַבִּי אוֹמֵר הֲרֵי זֶה בְּכוֹר שׁוֹטֶה, בָּנֶיךָ לֹא בָנַי הֵם, אֶתְמְהָא. בראשית מב, לח: וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם וגו', רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מָרִינוֹס תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בְּשֵׁם אַבָּא נְהוֹרָאי, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם אוֹמֵר דָּבָר מְתֻקָּן לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן הָיָה אוֹמֵר כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר דָּבָר שֶׁל בַּטָּלָה הָיָה אוֹמֵר: לֹא יֵֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם. בראשית מב, לח: בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וגו', הָא בַּבַּיִת לֹא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה.

1 הלא מראש מקדמי ארש יתן אומר המבצרות מן המצר כי קצר הא דבצר עסק התורה דהוה עסיק האי צורבא מדרבנן ומחדש בטובו חידושי תורה ויוצא פרח ויצץ ציץ ציצים ופרחים לתורה ואמרו בזהר שלח דף קנ"ט כל מאן דאשתדל באוריתא כאלו מקריב כל הקרבנות דעלמא וזה צע"ר השמים חסרו של אדם העוסק בתורה ומחדש תמיד וכבר אמרו רז"ל בר"ר פ' צ"א ת"ח שמת אין לנו תמורתו. וזה פשט מ"ש במגילה דף כ"ח ר"ל אספדיה לההוא צורבא מרבנן דהוה שכיח בארעא דישראל דתני הלכתא בכ"ד שורתא אמר ווי דחסרא לה לארעא דישראל גברא רבא. וידוע מ"ש רש"י בתעניות דף ד' דצורבא מרבנן הוא בחור וזקן לא קרי ליה צורבא מרבנן, וזה כוונת ר' לקיש דאספדיה להאי צורבא מרבנן שהיה בחור דעיקר ההספד הוא על שהיה גברא רבא ות"ח שמת אין לנו תמורתו שבחידושיו בתורה הוא מקריב קרבנות ור"ל למד דעת כי אף כי סלוקן של בחורים זו היא שקשה, עיקר ההספד יהיה על חלק ה' שכביכול נאבדו חידושיו דאחשבינהו רחמנא כקרבנות וחדל להיות קרבנות אלו ויאות למספד בצע"ר הגבוה כביכול.

« ראש דוד Mishpatim ראש דוד Tetzaveh »