1א"נ אפשר לומר בסמיכות הפרשיות ונקדים מ"ש בסנהדרין דף ל"ט, א"ל ההוא מינא לר' אבהו אלוהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טבל וכו'. ויש להבין מה טעם עתה הקב"ה הודיענו שהוא כהן דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ולא קודם לכן. ואפשר בהקדים מה שנשאל הרב שער אפרים בתשו' סי' ק"ו בשבוי ושבויה איש ואשתו שבאו ואמרה האשה שטהורה היא וגם בעלה מעיד שלא זזה ידו מתוך ידה, ויש עדים שנשבית אך אין אנו מוחזקים בבעלה שהוא כהן ומפיו אנו חיים אם האשה זו מותרת לבעלה כהן, והרב צידד להתיר דנאמן הבעל במגו דהוה שתיק ולא אמר שהוא כהן, ואין לומר דאין זה מגו דאי הוה שתיק ולא אמר שהוא כהן הוא מפסיד מעלות הכהונה לברך א' ולישא את כפיו וכו', דהלא אחר שיתירו לו להיות עם אשתו יאמר שהוא כהן זהו תורף דבריו. ומשמע מדבריו שאם כשבאו איש ואשתו שבויים והתירום ב"ד לשבת יחדיו כדין אשת ישראל ושוב אחר אשר שר"ו חכימיא אליה' יעמדו יחדו אמור יאמר שהוא כהן כיון דאשתרי אשתרי. עוד נקדים מה שפסק מרן בא"ה סי' פ"ד דאם נתן לה הבעל מתנה קודם נשואין קנתה וכשנשאה מתנה זו הו"ל כדין נכסי מלוג והוא אוכל פירות. עוד אז"ל מדרש תנחומא שי"ג דברים האמורים בענין כסף וזהב ונחושת וכו' הם כנגד י"ג דברים שעשה קב"ה לישראל ואלבישך רקמה וכו'. ומעתה נבא אל הביאור וז"ש עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן לך דייקא, כי אתה בן אדם דישנו בתורת קידושין ומצי למיהוי שליח לאפוקי מלאכי רום דליתנהו בתורת קידושין לא מצו למיהוי שלוחי קידושין כמש"ל, וזהו ואתנה לך דייקא את לוחות וכו' אשר כתבתי להורותם והוא כתיבה לשמה, ומאחר שמשה רבינו ציר נאמן קבל קידושין ונתקדשו ישראל ונתן הלוחות לישראל וכבר הותרו ישראל להקב"ה, דגם שהיינו שבויים ושבויה אסורה לכהן מ"מ עדין לא ידענו שכביכול כהן הוא ונתקדשה בהתר גמור לו יתברך כביכול ואחרי כן אמר אלהים ויקחו לי תרומה, הודיענו שהוא כהן עתה ולא מקודם עד אשר נשאת בהתר השבויה, וכמו שהוכחנו מהרב שער אפרים כנז', וזהו אומרו ויקחו לי תרומה, וכבר נודע שישראל העשירו מביזת מצרים וביזת הים והו"ל מתנה שנתן לה הבעל קודם נשואין דדינא כנכסי מלוג שהיא שלה והפירות לבעל, וז"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו כי כל אשר בידו שלו הוא מה שנתתי במצרים ועל הים, ומ"מ קרינן ביה תקחו את תרומתי דגם אני יש לי חלק בזה כי הוא כדין נכסי מלוג שהפירות לבעל ושייך ג"כ לומר תקחו את תרומתי. ולאומר שיאמר דיש לפקפק במה שהוכחנו מדברי הרב שער אפרים והגם דבתחילה היתר מהב"ד היה הוראה בטעות כי לא ידעו שהיה כהן, לז"א וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וכו' שהם כנגד י"ג דברים שעשה הקב"ה לישראל, וקי"ל כתובות ל"ו: כהן שפדה את השבויה והעיד נאמן לישא אותה חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי, ומאחר כי ה' הפליא לעשות עמנו בי"ג דברים הנז' הו"ל כדין כהן שפדה שבויה דחזקה לא שדי איניש זוזי בכדי והיא מותרת לו דודאי שהיא טהורה.
