1ואפשר לישב בהקדים מ"ש בחגיגה דף ט"ז ע"ב דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור' שמעון אומרים בנות ישראל סומכות רשות, וכתבו התוס' שם וז"ל דבר אל בני ישראל וסמך אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא אע"ג דסמיך טפי להקרבה דהא בזבחים דף ל"ב מרבינן נשים לשחיטה וכו' ע"ש. ויש לנו בעניותנו אריכות דברים בדברי התוס' הנז', ומש"כ בדוכתי אחריני דסריך וסביך בזה ואתה אקצר ואעלה לפרש מאמרנו, ונקדים מ"ש בכתובות דף ס' ע"ב אריסא דאביי אתא לקמיה דאביי א"ל מהו ליארס בי"ב חדש א"ל וכו' ואמר מר עוקבא לי התיר ר' חנינא לשאת אחר ט"ו חדש כ"ש דאת ליארס כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכא להמתין כ"ד חדש וכו' רהט בתריה תלתא פרסי וכו' אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפי' ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה לא משום דמחזי כאפקרותא אלא דלא מסתייעא מילתא למימרא דהא אנא הוה גמירנא לה להא דרב ושמואל ואפי' הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר, וכתבו התוס' דנפקא מינה אפי' היכא דרביה מחיל דשרי לא מסתייעא מילתא. וכבר ידוע מ"ש התוספות במאמרינו דאף דשמואל לא היה תלמידו עדיין מ"מ גדול הדור היה ובא ללמוד לפניו, וכתב הרב תרומת הדשן סי' קל"ח דתרי שינויי נינהו, גם דרשות רז"ל ידועות שדרשו שם בגמרא בתשובת חנה לעלי דחשבה לשכורה לא אדוני אשה קשת רוח אנכי וכו', לא אדון אתה בדבר הזה ולאו איכא שכינה ורוח הקדש גבך וכו', גם אמרו זרע אנשים לא חכם ולא טפש, ובאגדה מדרש שמואל אמרו ואלהי ישראל יתן את שלתך אמר לה הבן הזה שאת עתידה להעמיד הרבה שלל עתיד לשלול בתורה. ומעתה נבא להבין המאמר כפי עניותנו וכבר הרב פנים מאירות פי' לפי דרכו ע"ש. ובטרם כל נדקדק דקדוק אחר דלפי הנראה דהלכה היתה רווחת בזמן ההוא דכהן שוחט אמאי הוצרך עלי לומר להם בפעם ההוא לקרא כהן והלא כך היו עושים תדיר ומאי בעי האידנא לצוות לזה. אבל אפשר לישב זה ולישב כל הדקדוקים הנתנים למעלה, כי הנה הכא היה קרבן חנה כדכתיב ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים ג' וכו', ופירשו המפרשים דוישחטו הפר הוא אחד מהז' הנז' כמ"ש הרב כלי יקר, ואף דמאגדת שמואל לא משמע כן ע"ש, ואפשר דגם עלי ידע שפיר דשחיטה כשרה בזר אלא דהוה סבירא ליה דדרשינן בני ישראל שוחטין ואין בנות ישראל שוחטות דיש מקום לדרוש דרשה זו, אלא שהתוס' מתרצי לדידן לקושטא דמילתא, אבל מבואר הוא דיש צד למעוטינהו משחיטה דומיא דסמיכה דדרשינן אין בנות ישראל סומכות וכר' יהודה דאין סומכות כלל וסבר כדעת הריטב"א בחידושי קידושין דף ל"ו שכתב דמאי דאצטריך למעוטי סמיכה אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא היינו משום דלא תימא דהאי כללא דפטורות היינו במצוות שהם חובה לגמרי וכו' וע"ש, ולפ"ז אף דלא כתיב ושחט הכהן וילפינן דשחיטה כשרה בזר ומדכתיב והקריבו וכו' מ"מ אפשר לקיים שתיהן דקרא אתא להכשר זרים ומיעוטא לפסול נשים וכמו שהקשינו במקומו על תירוץ התוס' דחגיגה, והנה כי כן סבר עלי דבקרבן נשים כיון דהם פסולות לשחוט מוקמינן שחיטת קרבנם לכהנים וכמ"ש הרב פנים מאירות לפי דרכו, ולכן אף דתמיד לא קפדי אכהן דזרים היו שוחטין, השתא דהוא קרבן חנה דסבר דנשים פסולות לשחיטה אמר עלי קראו כהן ליתי ולשחוט דקרבן זה אשתני משום דהוא קרבן נשים, ושמואל סבר דנשים סומכות רשות ובכל כחן וא"כ כי נמי דרשת בני ישראל אשחיטה שוחטות רשות כמש"ל, ונמצא שקול ישקל קרבן זה כהלכת גוברין דזרים שוחטין, והיינו דקאמר למה לכו לאהדורי בתר כהן שחיטה בזר כשרה לעולם ומה נשתנה קרבן זה, ואייתוהו לעלי וא"ל מנא לך הא מכלל דאיכא אחריתי כלומר גם לי לבב כמוך דשחיטה בזר כשרה אבל מה שאמרתי עתה להצריך היינו משום דהוא קרבן נשים, א"ל מי כתיב ושחט כהן וכו' כלומר אף לשיטתך דנשים אין סומכות כלל ודרשינן מיעוטא נמי אשחיטה, מ"מ מאחר דהכתוב מכשיר שחיטת זר מאן פלג לך דבקרבן נשים לא מצי זר לשחוט, וזה שאמר לו מכאן ששחיטה כשרה בזר כלומר סתם שחיטה ומי עשה פשר דבר להצריך כהן בקרבן נשים, אפילו לדברך דייך לפסול נשים אבל לא להצריך כהן בקרבנן.
