ראש דוד, תזריע וטהרה כ״ג

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 הגם הלום בין כתיבה להדפסה זה חזיתי בס' בנין אריאל שנדפס חדש ממש להגאון שושילתא דבי נשיאה מהר"ר שאול נר"ו אב"ד דק"ק אמשטרדם סדר היום, שכתב להכריע סברת הרמב"ם שכתב שטומאתו בספק מסוגית נזיר הנז', דפריך אמאי דתנן אם בהרת וכו' ור' יהושע כיהה וכו' ודילמא כיהה וטמא אמר רב יהודה אמר רב לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחילה וק' מ"ט דרבנן דמטמאין הא פתח הכתוב בטהרה, ואם יש איזה תירוץ לרבנן דילמא ר' יהושע סבר הכי. ותו מאי פריך אימא כיהה וטמא היינו רבנן. אמנם הכי פירושו דפריך ואימא כיהה וטמא היינו דמ"מ פליג את"ק דלת"ק טמא מספק ולר' יהושע ודאי טמא, ומשני אמר קרא לטהרו א"כ אי אפשר דלר' יהושע טמא בספק דאם כן היינו ת"ק, ואין לומר דת"ק סבר טמא ודאי ור"י טמא מספק דא"כ ת"ק היכי עביד מקרא לטהרו, אלא מוכרח דר' יהושע סבר טהור לגמרי לפי שפתח הכתוב בטהרה, ות"ק ס"ל שטומאתו בספק והכתוב פתח בטהרה מן התורה ככל הספיקות וכדעת הרמב"ם דספיקא דאוריתא לחומרא מדרבנן, וא"כ ת"ק ס"ל דטמא מדרבנן וכן פסק הרמב"ם דטומאתו מספק והוי מדרבנן, וז"ש רבה ב"נ טהור טהור ופירש רש"י לפי מה שכתוב בתורה והוא כדעת הרמב"ם דמ"ש טהור טהור היינו כפי מה שכתוב בתורה אבל מדרבנן ספיקו טמא כדעת הרמב"ם, זהו תורף דבריו עיין בספרו באורך. ואיידי דחביבא לן שמעתיה דרב אמרתי אני להתבסם באמרי קדוש, ורואה אני דרש"י תפס טהור לפי מה שכתוב בתורה במ"ש שהקב"ה אומר טהור, דאח"כ מפרש שארית המאמר דרבה ב"נ, ומוכח דרש"י קאי על מ"ש שהקב"ה אומר טהור ושם פירש רש"י טהור לפי מ"ש בתורה וזה הפך דבריו, דלפי דרך הרב נר"ו הת"ק דאמר טמא הוא מדרבנן ורבי יהושע סבר טהור לגמרי אף מדרבנן, וכפ"ז מתיבתא דאמרי טמא ס"ל כת"ק דטמא מדרבנן וקב"ה סבר טהור לגמרי כר' יהושע, ומשמע דרש"י קאי לדברי הקב"ה אי משום דדיבור זה קדים כדאמרינן. ותו דהו"ל רש"י לתפוס טהור טהור להורות דקאי אדברי רבה ב"נ, אלא משמע דקאי על דברי הקב"ה וא"כ לא הול"ל לפי מ"ש בתורה שר"ל וטמא מדרבנן דזהו סברת מתיבתא, אך הקב"ה סבר טהור אף מדרבנן. ותו לפום מאי דסבר הרב נר"ו דרש"י קאי ארבה ב"נ והיינו דסבר כת"ק, וכונת רש"י לומר לפי מ"ש בתורה ומדרבנן טמא, וא"כ רש"י סבר דטמא דאמר ת"ק היינו מדרבנן וכשיטת הרמב"ם, ואשתמיט מהרב נר"ו מ"ש רש"י בסנהדרין דף פ"ז ע"ב דלרבנן אם נכנס למקדש חייב כרת ולר' יהושע פטור דמזה מוכח דלרש"י ת"ק סבר דטמא ודאי ומשום הכי חייב כרת, דאי אמרת דלת"ק טמא מדרבנן אינו חייב כרת. ותו דלדברי הגאון נר"ו א"כ רש"י סבר כהרמב"ם ז"ל דספיקא דאוריתא לחומרא הוא מדרבנן, ואיפכא שמעינן לרש"י בקידושין דף ע"ג וכאשר הוכיחו מהרימ"ט בתשובה ריש חלק י"ד והרב פר"ח י"ד סי' ק"י, ושם הר' פר"ח הוסיף להוכיח מדוכתי אחריני ופשיטא להו דרש"י סבר כהרשב"א דספיקא דאוריתא הוי לחומרא מן התורה, וכ"כ הרב מופת דורנו בס' דברי אמת דף פ"ו ע"ש באורך.