ראש דוד, תזריע וטהרה י״ט

1 והרב החסיד מהר"ר יהודה חאביליו זלה"ה הביאו בס' ישרש יעקב פירש, דמתיבתא דרקיעא והקב"ה פליגי בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א אי ספיקא דאוריתא הוי לחומרא דאוריתא או מדרבנן, מתיבתא ס"ל דטמא מדאוריתא, והקב"ה ורב"נ סברי כסברת הרמב"ם דספקא דאוריתא לחומרא מדרבנן וטהור מדאוריתא, ומשום הכי טמאו הרמב"ם מדרבנן ככל ספיקא דאוריתא דאזלינן לחומרא מדרבנן עכ"ל. וכמתלמד מדבריו נראה לומר על פי דעת הרשב"א דסבר דכל ספיקא דאוריתא לחומרא הוא מדאוריתא, ואעיקרא נובין ונדון לדעתו ז"ל היכי מתוקמא מאי דקמן דהרי בהך ספקא דבהרת ושער לבן דמספקא לן הי מינייהו קדים אמר רחמנא טהור ורבה ב"נ מסכים הולך דטהור, ומאי שנא הך ספיקא מכל ספיקי דאוריתא. אמנם התירוץ פשוט דאמרינן בנזיר דף ס"ה ע"ב ור' יהושע כיהה מאי כיהה אמר רב יהודה כיהה וטהור ודילמא כיהה וטמא אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחילה, ומאחר שכן מתרצתא היא לדעת הרשב"א דאיברא דבעלמא כלהו ספיקי מדאוריתא לחומרא והכא שאני דבפירוש קאמר קרא לטהרו לומר דהך ספיקא רחמנא טהריה דפתח הכתוב בטהרה, ועל פי זה אפשר לומר כמ"ש הרב הנז' דקב"ה ומתיבתא פליגי בפלוגתא הלזו דהרמב"ם והרשב"א אי ספיקא דאוריתא לחומרא מדאוריתא, וקב"ה סבר כהרמב"ם דמדאוריתא טהור ומתיבתא סברי כהרשב"א, ואתא רבה ב"נ והכריע דבכל התורה ספיקא דאוריתא לחומרא מדאוריתא כמתיבתא והרשב"א, והכא שאני דפתח הכתוב בטהרה תחילה ולכך הכא טהור מן התורה כאשר דיבר ה', וזהו שאמר טהור טהור תרי זימני כלומר דהכא מצד שהכתוב טהרו דפתח הכתוב בטהרה לכך הוא טהור אבל בעלמא ספיקא לחומרא מדאוריתא כמתיבתא, וא"ש כפל טהור טהור. והבת קול אמר אשריך וכו' כלומר זכית לגלות דעתך ולהכריע והסתרת דבריך לכבוד ה' הנה כי כן יבורך, מאי וטהר טהר גברא דגופך ונשמתך טהורים.