1א"נ אפשר לומר דמשה רבינו תמיד היה סובר לדינא כחילוק הרב בה"ז, רק שסבר כמ"ש ונקדש בכבודי הכוונה במכובד שבמכובדי ור"ל הגדול וז"ש או בי או בך, ואחר מעשה ראה שהכוונה במכובד ממכובדי דהוי כמו שור משוורי דהגדול והבנוני הקדש, וז"ש ועכשיו ראיתי שהם גדולים וכו' כלומר שהפירוש מכובד ממכובדי והם גדולים ואנו הקטנים נשארנו, איברא דלא שייך כלפי שמיא האי דינא דשור משוורי הגדול והבינוני הקדש, דדוקא באדם אמרו הגדול והבינוני הקדש אבל במאמר ה' אין לומר כן דליכא ספיקא קמיה שמיא, אך יש לומר דדעתו ית' ודאי הלא מראש על נדב ואביהוא ומ"ש ונקדש בכבודי כוונתו במכובדים שבמכובדי לאפוקי הקטנים ובזה יעלה כהוגן והבן. ובילקוט משלי רמז תתק"נ אמרו יש דרך ישר לפני איש זה אהרן שנאמר קח לך עגל בן בקר לחטאת ונאמר בשלום ובמשור הלך אתי, ואחריתה דרכי מות אלו בני אהרן שהקריבו דורון שלא ברשות וכו', ואפשר לפרשו במה שהקשו המפרשים במ"ש קח לך עגל לכפר על מעשה העגל דהא אין קטגור נעשה סניגור, ותירצו לדרכם. ודרך דרש אפשר לישב דהא דאמרינן אין קטגור נעשה סניגור היינו בקטגור עצמו, אבל הא דידן דאהרן שאני דהוא עשה עבירה לשמה שכוונתו שלא יהרגוהו ישראל ולא יהיה להם תקומה כמשז"ל, וכתבנו בעניותנו פ' אמור דבכי האי גונא אמרינן גדולה עבירה לשמה דהיה מוכרח מאד, והנה כי כן הך קטגור הוי סניגור דגדולה עבירה לשמה, אבל הא מיהא יען כי אהרן קדוש ה' ובא תקלה מצד אחד צריך כפרה אבל לא שייך אין קטגור נעשה סניגור, וכתב הרב זרע ברך דהגם כי אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך, הכא שאני דהוי לזכות את הרבים והיו שוגגין וליכא פשיעה על דרך שכתבו התוס' עש"ב, וז"ש יש דרך ישר לפני איש זה אהרן שכיון יפה ועשה עבירה לשמה לזכות את ישראל שנאמר קח לך עגל וכו' ומזה תבין שהוא דרך ישר דהא אין קטיגור וכו', אלא מוכרח דאין כאן קטגור וכגון דא מצוה רבה ודרך ישר לפני איש זה אהרן, וכי תימא אכתי יש לפקפק דאין אומרים לאדם חטוא וכו', לז"א ועליו נאמר בשלום ובמשור הלך אתי ורבי"ם השיב מעון, דאם היו הורגין אותו היה עון גמור לא כן עתה דהיו שוגגין כמ"ש הזב"ר ובזה אומרים לאדם חטוא, אלא שמה שעשה אח"כ שנטל העגל והיה פוחסו לפניהם וא"ל דעו שאין ממש, בזה הי"ל סרך חטא וכמשז"ל ויק"ר פ"ז על פסוק שנאה תעורר מדנים וכו' ועי"ז לא הגין זכותו להציל נדב ואביהוא מחטאם, וז"ש ואחריתה דרכי מות אלו בני אהרן כלומר דסופה דמילתא דרכי מות, לא מות עצמה כי המות עצמה היה בחטאם שהקריבו דורון וכו' רק סוף המעשה שהיה פוחסו היה דרכי מות שלא הגין זכותו להצילם, אבל מה שעשה בתחילה כדין עשה ובזה אמרו גדולה עבירה לשמה והוא דרך ישר. עלה בידינו דאהרן קדוש ה' כונתו לשמים להציל ישראל מעון שלא יהרגוהו ועשה עבירה לשמה ואין בו ח"ו סרך חטא מע"ז, ובזה שמעתי אומרים כוונת רש"י שכתב קח לך עגל להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה. ויש לדקדק אומרו על מעשה העגל שעשה ומה צורך לומר על מעשה העגל, והל"ל על העגל. אמנם כתבו המפרשים בנותן טעם דבשגגת ע"ז עולה קודמת לחטאת כמ"ש רש"י פ' שלח דהעולה באה על הרהור הלב ובחטאות דשאר איסורים כיון דאין המחשבה מצטרפת למעשה לכך החטאת קודם דהעולה דורון, אבל בע"ז שגם המחשבה מצטרפת קדמה ואתיא העולה לכפר על המחשבה והדר מייתי חטאת לכפר על המעשה, והכא אהרן הוא הקדוש לא היה בו סרך ע"ז רק כוונתו לשמים אלא שהוצרך לחטא זה להציל ישראל, וא"כ חטא זה לדידיה כשאר חטאות שחטאת קודמת לעולה שאין כאן אלא החטא עצמו במעשה ולא המחשבה ולכך חטאתו קדמה לעולתו, וזה דקדוק דברי רש"י להודיע שמכפר לו על מעשה העגל, מעשה דייקא כי חטא זה לגבי אהרן כשאר החטא דאין המחשבה מצטרפת, זהו תורף מה ששמעתי. ובזה אפשר שיובן מאמרם ז"ל ת"כ שהיה אהרן בוש וא"ל משה רבינו למה אתה בוש קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך, הכוונה שהיה אהרן בוש ממעשה העגל, וא"ל משה רבינו למה אתה בוש הלא עי"ז יצא לאור משפטך שלא חטאת בסרך ע"ז, והעד על זה ועשה את חטאתך ואת עולתך חטאת קודם לעולה, וזה מוכיח שלא פגמת באיסור ע"ז דבע"ז עולה קודמת לחטאת, ואדרבא עתה יתפרסם בזה שאתה נקי וידעו כלם כי כונתך לשמים וידעו כל ישראל מצפוני לבך שכל מעשיך לש"ש, וכל העם רואים סדר קרבניך כי החטאת קודם לעולה וזה מופת חותך שלא חטאת בע"ז וירא אלהים אתה.
