ראש דוד, שמות י״ג

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 וזה שנים רבות דקדקתי בחשבון ומצאתי אותו מכוון מאד כי עיקרן של ישראל ששים רבוא, ואמרו רז"ל מכילתא פ' בשלח וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בחשך וגזרתו יתברך היתה שישראל יהיו בשעבוד ת"ל שנה, אך גזרה זו על עיקר ישראל שהם ששים רבוא ובמצרים היו חמשה פעמים ששים רבוא, לכן נשתעבדו פ"ו שנה כי חמשה פעמים פ"ו שעלו הפ"ו של שעבודם בהיותם ה' פעמים ששים רבוא הם ת"ל שנה. ובזה פירשתי מ"ש בסנהדרין דף צ"א שתבע גביהה בן פסיסא לפני אלכסנדרוס תנו לנו שכר ששים רבוא שנשתעבדו ת"ל שנה, ודבריו באו בדקדוק עצום כי האף אמנם לפי האמת לא נשתעבדו ת"ל שנה מ"מ ה' פעמים ששים רבוא נשתעבדו פ"ו שנה והיינו כחשבון הזה ס' רבוא ת"ל שנה, ואמת יהגה חיכו. והרב פרשת דרכים דרך דרך זו אך אנן בעניותין דייקינן בחשבון כאשר הרואה יראה על ספר הישר פרשת דרכים, ומה שכתבנו לפי קצורנו. ואחר זמן אנה ה' לידי וראיתי בספר מרבני אשכנז שקדמני בזה, ונמצא דישראל היו נאנחים על כובד השעבוד ורצונם רוב בנים להקל עולם וממהרין לצאת וישמע אלהים את נאקתם, וזה רמז בעל המאמר דגאולת ישראל רמוזה ש"ם משמעון על שם וישמע אלהים את נאקתם רומז על האר"ש טעם כעיקר לצאת בני ישראל ממצרים לפני זמנם כי היו רבים ה' פעמים ששים רבוא ועל ידי זה מיהר קיצם שמע אל ויענם בזכות שמעון.