ראש דוד, שלח ג׳

1 ברצות ה' דרכי איש ישראל בעידנא דעיילי לבא לרשת ארץ צבי גדלה שעשועיה עת שפו"ט ועת רקוד, אמת ראה לאו בני זכיה נינהו אתיא זכירה חוש"ב לאבו"ת שנות מספר ק"ץ שם לתת להם ארץ כנע"ן כרועה עדרו ירעה פני הצאן אל עקוד, בפרק המביא שלחו מתם לדרוש ולתו"ר כל נשיא בהם אחד מהם ירדוף אלף וטרף זרוע אף קדקוד, מכי הדור עבדי אשתדור ולשונם כאש אוכלת מלחא ואפור"ה ומגניא ליה אארעא ורמי ליה תגרא על הארץ ועל פירותיה האי לישנ"א דיקוד, ואף אלהים עלה אל פני הגזר"ה נחתם גזר דינם ובמספר הסמוך לארבעים שנה מידי שנה בשנה אלהים פקוד יפקוד, כי אלהים שופט ומגיד לאדם מה שיחו במספר במשקל אשתקי"ל מילוליה כל זה נקוד, וכמ"ש פ"ק דחגיגה דף ה': רבי אילא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דהוה קא קרי כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת מיתה ועל זה ידוו כל הדווים והחי יתן אל לבו כי אין דבר קטון ודבר גדול שאינו עתיד ליתן את הדין עליו וכאשר קונן רבי אילא ואמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו ותרגמא רב אפילו שיחה יתירה וכו' תקנה יש לו.