1דבר הלמד מענינו דכפי דעת הרמב"ם ורבינו עובדיא אף דקי"ל זבין לי לתכא וזבין ליה כורא מוסיף על דבריו הוי, מ"מ לא עקר שליחותיה עד אומרו לתכא מדעתי כי הא דפסקו לגבי מעילה בנותן חתיכה לאורחים דכל עוד שלא אמר השליח מדעתו השליח לא מעל וזו אינה משלו דמוסיף הוי ולא עקר שליחותיה, איכא השתא ניחא טובא אליבא דהלכתא מאמרינו דמשה רבינו ע"ה רצה להוסיף ולגלות דהוא מוסיף מדנפשיה, ומאחר שכן בעל המאמר מוש"ל ברוחו רוח חכמה וישא משלו לאומר סאה משל מלך וסאה משלי כי בזה השניה היא של השליח ואם לא אמר בפירוש סאה משלי אף דהלכה רוחת דמוסיף הוי לא עקר שליחותיה ובחזקת המשלח קאי, משום הכי קאמר סאה משלי ועקר שליחותיה משניה, והיינו דדריש טוב עין הוא יבורך זה משה וכתיב בסיפה דקרא כי נתן מלחמ"ו לדל דייקא דבטובו עקר שליחותיה דבעה"ב והוסיף בפירוש סאה משלו דבאופן זה הויא של השליח כדקי"ל גבי דין מעילה דבאומר טלו מדעתי מעל השליח דהו"ל האורחים שלוחיו, וז"ש כי נתן מלחמ"ו דייקא. ובהכי אתנח לן הא דאמרינן בקמא דף צ"ב ע"ב א"ל רבא לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למרי' וטיבותא לשקייה א"ל דכתיב וסמכת את ידך וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וכתבו התוס' חמרא למריה וטיבותא לשקייה כלומר המשקה נותן בעין יפה למי שהוא רוצה כדאמר במדרש טוב עין הוא יבורך זה משה רבינו ע"ה שא"ל הקב"ה וסמכת את ידך עליו והוא סמך בשתי ידיו כדכתיב ויסמוך את ידיו עליו עכ"ל. והקשה הרב הגדול מאריה דארעא דישראל מהר"ם גאלנטי דלפירוש התוספות אמאי לא מייתי הש"ס קרא דויסמוך ידיו ושביק קרא דכתיב בענין ומייתי ויהושע בן נון ובשלמא לפירש"י ניחא, והרב מהרח"א בס' עץ החיים בסדר היום מייתי מה שתירץ הרב ז"ל ע"ש, ולפי דרכנו ניחא דכונת הש"ס הכי הוי חמרא למארי' וטיבותא לשקייה דהמשקה נותן בעין יפה ונחשב שלו אף דחמרא למאריה ומייתי שפיר ממשה רבינו ע"ה כפי דרשת המדרש דמשה רבינו ע"ה אחר שסמכו ביד א' מן הקב"ה עקר שליחות הקב"ה ואמר לו דהיד השנית שלו דבאופן זה הוא שלו וכמשל המדרש וכההיא דמעילה דאם לא פי' לא עקר שליחותיה והשליח לא מעל דאכתי בחזקת הבעל הבית ושליחותו קיימי ואף דמוסיף הוי וכמ"ש הרמב"ם ורבינו עובדיה, וא"כ אי הוה מייתי קרא דכתיב ויסמוך ידיו לא ידעינן דמשה רבינו ע"ה עקר שליחותיה, ואפשר לומר דלא אמר זו משל הקב"ה זו משלי אלא סתמא סמך שתי ידיו עליו ובהכי לא חשיבא כשלו דלא עקר שליחותיה, ולזה הביא קרא כי סמך משה ומשם באר"ה דמשה עקר שליחותיה וא"ל זו משלי והיינו דכתיב כי סמך משה דאי בסתמא סמך שתי ידיו אכתי בחזקת בעה"ב ומשה לית ליה מידי כמעילה דבכה"ג לא מעל השליח, וא"כ אצטריך לאתויי קרא כי סמך להורות דמשה קאמר זו משלי ומטיבותיה אוטיב תשית לראשו עטרת פז חיים.
