1ומהך בריתא דזבחים משמע דבאומר הבא לי חיטים והביא לו חיטים ושעורין דמוסיף על דבריו הוי הנה על החיטים אין כאן ספק דהם למשלח ועשה שליחותו אבל בשעורים נראה דכיון דמוסיף הוי הדבר תלוי וכל שלא גילה דעתו המשלח או השליח בחזקת המשלח קיימי שהרי אמרו לפי זה דאם הביא חיה כשר, והרי הגם דמוסיף על דבריו הוי מ"מ חיה מאן דכר שמה ואיך אמרינן דאם הביא כשר ואצטריך רחמנא לפסול ולכתוב עוד הפעם בקר וצאן לומר דהוי מעביר כמו האומר לתלמידו אל תביא אלא חיטין כמבואר בבריתא הא תו למה לי נהי דחשבינן ליה מוסיף דבחיטים מיהא מיקרי עשה שליחותו אמנם לשעורים מהיכא תיתי דיהיו למשלח דסבור מינה דחיה כשר, אלא מוכרח דכי אמרת מוסיף על דבריו הוי לא מיבעיא לחיטין דהוי שליח גמור אלא גם לשעורים הדבר תלוי ועומד עד שיגלה דעתו המשלח ומן הסתם הם בכלל השליחות ולהכי הוה אמרינן דחיה כשר מן הסתם כיון דהאלהים בשמים ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לזה אצטריך לומר בקר וצאן שנית, ומאחר שכן סברי הרמב"ם ורבינו עובדיא הנמשך אחריו דהך אוקמתא דמוקי בכתובות ומעילה דאמר טלו אחת מדעתו של ב"ה ואחד מדעתי היא אוקמתא עיקרית דכל דאמר סתמא לא עקר שליחותיה דבעל הבית ובחזקת שליחותו קיימא גם החתיכה השניה והשליח פטור ויהבי טעם כעיקר דהא לא עקר שליחות בעה"ב ואכתי בחזקת שליחות הבעה"ב קיימא כמדובר, וסברי הרמב"ם ורבינו עובדיא דללישנא בתרא דאיכא דאמרי דמוסיף הוי טעמא דהאי לישנא דפשיטא ליה היינו מכח הך בריתא דזבחים, ולפ"ז אוקמתא דמוקי הש"ס דאמר טלו מדעתי היא עיקרית להלכה כן נראה לפום ריהטא וצריך חיפוש בדיני שליחות.
