ראש דוד, פנחס מ״ו

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

46 ספר הזהר פתח ↗

דְּאִי אִינּוּן פָּרוֹת דְּלָא אִתְרְגִילוּ בְּנִסִּין, אֶלָּא הַהִיא שַׁעֲתָא בְּגוֹעָא דִּלְהוֹן אָמְרוּ שִׁירָתָא. דָּא נְהִיקוּ דַּחֲמָרָא דְּסָבָא חֲסִידָא דְּרָגִיל בְּנִסִּין, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּאָמַר שִׁירָה. חַבְרַיָּיא, אִי תֵּימְרוּן דַּחֲמָרָא לָא הֲוָה אָרְחֵיהּ בְּכַךְ מִיּוֹמָא דְּאִבְרֵי עָלְמָא, פּוּקוּ וְחָמוּ אָתּוֹן דְּבִּלְעָם חַיָּיבָא, דְּנַצְחַת לְרִבּוֹנָהּ בְּכֹלָּא. חֲמָרֵיהּ דְּרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְתוּ אָתּוֹן דְּבִלְעָם כַּד מְלִּילַת, מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה עָלָהּ מִלְּעֵילָּא. הַשְׁתָּא אִית לְגַלָּאָה, חַבְרַיָּיא שִׁמְעוּ. פִּי הָאָתוֹן דְּאִבְרֵי עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סַלְּקָא בְּדַעְתַּיְיכוּ דְּפוּמָא הֲוָה פְּתִיחָא מֵהַהוּא זִמְנָא. אוֹ תְּנַאי דְּאַתְנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵהַהוּא זִמְנָא. לָאו הָכִי. וְרָזָא הָכָא דְּאִתְּמְסַר לְחַכִּימֵי, דְּלָא מַשְׁגְּחָן לְטִפְּשׁוּ דְּלִבָּא. פִּי הָאָתוֹן, דַּרְגָּא דְּאַתְנֵי, הַהוּא עִלָּאָה דִּסְטָר נוּקְבֵי. הַהוּא הֲוָה דְּשַׁרְיָא עַל הַהוּא אָתּוֹן, וּמַלִּיל עָלָהּ. וְכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַאי דַּרְגָּא, דְּאִקְרֵי פִּי הָאָתוֹן, סָתָם לֵיהּ בְּגוֹ האתון נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְאַסְתִּים עָלֵיהּ עַד הַהוּא זִמְנָא. כַּד מָטָא הַהוּא זִמְנָא, פָּתַח הַהוּא נוּקְבָּא, וְנָפַק וְשָׁרָא עָלָהּ, וּמַלִילַת. כְּגַוְונָא דָּא, במדבר ט״ז:ל״ב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. אֶת, לְאַסְגָּאָה דּוּמָ"ה דְּאִיהוּ פִּי הָאָרֶץ. אֶת פִּי הָאָתוֹן במדבר כ״ב:כ״ח, לְאַסְגָּאָה קַמְרִיאֵ"ל, דְּאִקְרֵי פִּי הָאָתוֹן. פִּי הַבְּאֵר כְּגַוְונָא דָּא. מַאן פִּי הַבְּאֵר. הַהוּא דַּרְגָּא דְּהֲוָה מְמָנָא עָלֵיהּ לְתַתָּא, וְאִיהוּ תְּחוֹת פִּי יְיָ, וּמַאן אִיהוּ. יְהַדְרִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ. תְּלַת פּוּמִין אִלֵּין, אִתְבְּרִיאוּ עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. בְּשַׁעֲתָא דְּקֹדֶשׁ יוֹמָא סַלְּקָא פֶּה דִּמְמָנָא עַל כָּל שְׁאַר פּוּמִין, וּמַאן אִיהוּ. הַהוּא יוֹמָא דְּאִסְתַּלָּק וְאִתְקַדָּשׁ בְּכֹלָּא, הַהוּא דְּאִקְרֵי פִּי יְיָ. עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אִבְרוּן שְׁאַר פּוּמִין. אִתְקַדָּשׁ יוֹמָא סָלִיק פּוּמָא דְּשַׁלִּיט עַל כֹּלָּא פִּי יְיָ. אַדְּהָכִי, חָמוּ לְרִבִּי פִּנְחָס דְּהֲוָה אָתֵי, מָטוּ לְגַבֵּיהּ, אָתָא רִבִּי פִּנְחָס וּנְשָׁקֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, נְשַׁקְנָא פִּי יְיָ, אִתְבָּסָּם בְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דִּילֵיהּ. חֲדוּ כַּחֲדָא, וְיָתְבוּ. כֵּיוָן דְּיָתְבוּ פַּרְחוּ כָּל אִינּוּן עוֹפִין דַּהֲווֹ עַבְדֵי טוּלָא, וְאִתְבָּדָּרוּ. אַהְדָּר רֵישֵׁיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָמָא לוֹן קָלִין וְאָמַר, עוֹפֵי שְׁמַיָא לֵית אַתּוּן מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָרֵיכוֹן דְּקָאִים הָכָא. קַיְימוּ, וְלָא נַטְלוּ מִדּוּכְתַּיְיהוּ, וְלָא קְרִיבוּ לְגַבַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס אֵימָא לוֹן דְּיָהֲכוּן לְאָרְחַיְיהוּ, דְּהָא לָא יָהֲבִין לוֹן רְשׁוּ לְאָהַדְּרָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, יְדַעְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְמֶרְחָשׁ לָן נִיסָא. עוֹפִין עוֹפִין זִילוּ לְאָרְחַיְיכוּ, וְאָמְרוּ לְהַהוּא דִּמְמָנָא עָלַיְיכוּ, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְהַשְׁתָּא לָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיְּימָא. אֲבָל סְלִיקְנָא לֵיהּ לְיוֹמָא דְּטִנָרָא, כַּד סָלִיק עִיבָא בֵּין שְׁינֵי תַּקִּיפִין, וְלָא מִתְחַבְּרָאן. אִתְבָּדָּרוּ אִינּוּן עוֹפֵי וְאָזְלוּ. אַדְּהָכִי, הָא תְּלַת אִילָנִין, מִתְפַּשְּׁטָן בְּעַנְפִין לִתְלַת סִטְרִין עָלַיְיהוּ, וּמַעְיָינָא דְּמַיָּא נַבְעִין קַמַּיְיהוּ. חֲדוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְחַדּוּ רִבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס טוֹרַח סַגִּי הֲוָה לְאִינּוּן עוֹפֵי בְּקַדְמִיתָא, וְטוֹרַח בַּעֲלֵי חַיִּים לָא בָּעֵינָן. דְּהָא תהילים קמ״ה:ט׳ וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּתִיב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲנָא לָא אַטְרַחְנָא לוֹן. אֲבָל אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עֲלָן לֵית אֲנָן יַכְלִין לְדַחְיָיא מַתְּנָן דִּילֵיהּ. יָתְבוּ תְּחוֹת הַהוּא אִילָנָא, וְשָׁתוּ מִן מַיָּיא, וְאִתְהֲנוּ תַּמָּן. פָּתַח רִבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, שיר השירים ד׳:ט״ו מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. מַעְיַן גַּנִּים, וְכִי לֵית מַעְיָין אֶלָּא הַהוּא מִן גַּנִּים, וְהָא כַּמָה מַעְיָינִין טָבִין וְיַקִּירִין אִית בְּעָלְמָא. אֶלָּא לֵית כָּל הֲנָאוֹת שָׁוִין. אִית מַעְיָין דְּנָפִיק בְּמַדְבְּרָא, בַּאֲתָר יְבֵישָׁא, הֲנָאָה אִית לְמַאן דְּיָתִיב וְשָׁתֵי. אֲבָל מַעְיָין גַּנִּים, כַּמָה אִיהוּ טַב וְיַקִּירָא, הַהוּא מַעְיָין עָבִיד טִיבוּ לַעֲשָׂבִין וְאֵיבִין, מַאן דְּקָרִיב עָלֵיהּ אִתְהֲנֵי בְּכֹלָּא. אִתְהֲנֵי בְּמַיָּא, אִתְהֲנֵי בַּעֲשָׂבִין, אִתְהֲנֵי בְּאֵיבִין. הַהוּא מַעְיָין מִתְעַטְּרָא בְּכֹלָּא. כַּמָה וְורָדִין, כַּמָּה עֲשָׂבִין דְּרֵיחָא סַחֲרָנֵיהּ, כַּמָּה יָאוּת הַהוּא מַעְיָין, מִשְּׁאַר מַעְיָינִין, בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וְהָכִי אוֹקִימְנָא כֹּלָּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָאָמַר, אִיהִי מַעְיָין גַּנִּים. מַאן גַּנִּים. חָמֵשׁ גַּנִּים אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקָא מִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּהוּ. וּמַעְיָינָא חֲדָא עִלָוַויְיהוּ, דְּקָא אַשְׁקֵי לוֹן, וְרַוִּי לוֹן, טָמִיר וְגָנִיז, וְכֻלְּהוּ עַבְדִּין פֵּירִין וְאֵיבִין. גִּנְתָּא חֲדָא אִית לְתַתָּא מִנַּיְיהוּ, וְהַהוּא גִּנְתָּא נָטִיר סַחְרָא מִכָּל סִטְרִין דְּעָלְמָא. תְּחוֹת הַאי גִּנְתָּא, אִית גַּנִּים אַחֲרָנִין, עַבְדִּין אֵיבִין לִזְנַּיְיהוּ. וְהַאי גִּנְתָּא, אִתְהַפָּךְ וַהֲוִי מַעְיָין דְּאַשְׁקֵי לוֹן, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כַּד אִצְטְרִיךְ הֲוִי מַעְיָין, וְכַד אִצְטְרִיךְ הֲוִי בְּאֵר, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. לָא דָּאמֵי, כַּד אִתְמַשְּׁכוּן מַיָּא מִאֵלַיְיהוּ, לְכַד שַׁאֲבִין מַיָּא לְאַשְׁקָאָה. וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מַאי נוֹזְלִים. אִלֵּין נוֹזְלִים אָהַדְרוּ לְמַעְיָין, ס"א דכלהו כַּד נַבְעִין מַיִין וְנוֹזְלִים טִפִּין לְּעֵילָּא ס"א מלעילא אִלֵּין בָּתַר אִלֵּין, מַיִין מְתִיקָן, דְּנַפְשָׁא אַזְלָא אֲבַּתְרַיְיהוּ. כַּךְ אִינּוּן חָמֵשׁ מְקוֹרִין, דְּנָפְקוּ מִן לְבָנוֹן, אִתְעָבִידוּ נוֹזְלִים בְּהַאי מַעְיָין. כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָן נִיסָא בַּאֲתָר דָּא, קָרֵינָּא עַל מַעְיָינָא דָּא קְרָא דָּא. ס"א מאי נוזלים. אלין חמש מקורין דנפקו מן לבנון לעילא, אתעבידו נוזלים דכד אהדרו למעיין, נבעין מיין ונוזלים טפין אלין בתר אלין מיין מתיקן, דנפשא אזלא אבתרייהו. כך קודשא בריך הוא רחיש לן ניסא באתר דא, בהאי מעיין ועל מעיינא דא קרינא קרא דא.

1 ואפשר לרמוז במאמר הכתוב הנני נותן לו את בריתי שלום ונבין מ"ש בזהר בלק דף ר"א ע"ב דהוו יתבי ר"ש וחבריא אשר שם צפורים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם וכי אתא רבי פנחס בן יאיר גביהו אמר רבי פנחס טורח סגי הוה לאינון עופי בקדמיתא וטורח בעלי חיים לא בעינן דהא ורחמיו על כל מעשיו כתיב אמר רבי שמעון אנא לא אטרחנא לון אבל אי קב"ה חס עלן לית אנן יכלין לדחיא מתנן דיליה עכ"ל. ואפשר דלית אנן יכלין לדחיא מתנן דיליה דאמר ר' שמעון היינו כלפי מ"ש ושונא מתנות יחיה לז"א לית אנן יכלין לדחיא מתנן דיליה דכלפי שמיא לא נאמר זה דאשריו הזוכה דמשמיא מיהב יהבי ליה כי הוא חיינו ואורך ימינו, ויען דר' פנחס בן יאיר לא היה נהנה משום אדם ומשעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו כמבואר בש"ס פ"ק דחולין, ושם נאמר דרבי הוה מסרב ביה והיתה הפציר"ה לאכול אצלו וגבה טורא ביניהו, לזה אמר רבי שמעון אל ר' פנחס דאף למדרגת חסידותו לא שייך כלפי מעלה לית אנן כמוני כמוך אשר אין אנו נהנין משום אדם יכלין לדחיא מתנן דיליה כי כל הוייתנו היא ממנו יתברך ואפשר שזש"ה דאתינן עליה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, דיש לדקדק דתיבת אמור יתר וגם תיבת הנני לכאורה יותרת היא דהול"ל לכן אתן לו את בריתי שלום או נתתי לו את בריתי שלום וסגי ומסגי, ואפשר דהכונה כי להיות דפנחס הפליא לעשות לכן בשבועה וגם אמור שתהיה הבטחה על ידך כי אז מתקיימת שיש בחילופה הכזבת הנביא הנני כביכול אני נותן לו ואין כאן ושונא מתנות יחיה כלפי דידי והנני נותן לו את בריתי שלום שלום ממלאך המות שיהיה חי וקיים, ותא חזי מה בין מתנותי למתנות בני אדם דשונא מתנות יחיה ואלו הכא מקבל מתנה וחי לעולם והיתה לו ולזרעו וכו'.

ראש דוד Balak » « ראש דוד Matot Masei