1ולהבין במאי קמפלגי הני תלת סמכי קשוט רב ושמואל ור' יצחק דרב קאמר ראה מעשה וכו' ושמואל ראה שאין חכמה וכו' ור' יצחק ראה שבא מלאך וכו' ונבין גם כן מאמר הנז"ל בקשו מלאכי השרת לדוחפו א"ל הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חמה בן משיב חמה הוא, ונקדים מה שפירש רש"י שם בדברי שמואל וז"ל שמואל אמר וכו' נזכר פסוק אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' שכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממשה שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הגויה עכ"ל והיה בהני"ח מונח זה דשמואל אתא בעבור הציל פנחס שלא יהא מורה הלכה בפני רבו אנו בעניותנו נאמר בהקדים פלוגתא דרבוואתא דיש מי שסובר דתלמיד אף בנטילת רשות מרבו תוך שלשה פרסאות אסור להורות דלא מסתייעא מילתא, והוא דעת התוספות וסיעתם ופסקו מור"ם בי"ד סי' רמ"ב דין ד', ודעת הראב"ד והרשב"א וסיעתם דנטילת רשות מהני אף תוך שלשה פרסאות וכמ"ש שם הרב ש"ך והטור א"ח סי' שכ"ח בדין חלול שבת לחולה שיש בו סכנה כתב ואסור לאחר הדבר כדי לשאול אם הוא מותר דגרסינן בירושלמי הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים והרי הכתוב אומר וחי בהם ולא שימות בהם עכ"ל, הנה כי כן אפשר לפרש דרב ושמואל ור' יצחק שלשה המה באו להציל לפנחס מאיסור מורה הלכה בפני רבו ורב סבר כדעת הראב"ד והרשב"א דנטילת רשות מרבו מהני אף תוך שלשה פרסאות ומשום הכי קאמר דראה מעשה ונזכר הלכה ונטל רשות ממשה רבינו והרשהו שא"ל קרינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ופטיר ועטיר פנחס מאיסיר מורה הלכה בפני רבו ושמואל אפשר דס"ל כדעת התוספות ודעמיהו דלא מהני נטילת רשות תוך שלשה פרסאות ומשום הכי אתי עלה מטעם אפרושי מאיסורא דבכי הא שרי להורות הלכה לפני רבו וכמ"ש בעירובין דף ס"ג ור' יצחק אתי עלה מטעם אחר דכיון דיש פקוח נפש אין כאן איסור מורה הלכה בפני רבו וכמ"ש בירושלמי השואל הרי זה שופך דמים כאמור.
