1א"נ אפשר במה שכתב הרב עיר בנימין שם ביבמות סי' נ"ו דהא דאמר רבא חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע היינו משום דאמור רבנן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וזהו דוקא בעם הארץ שהוא שוגג ואתה מודיעו שהוא איסור ואינו שומע ועובר במזיד, וז"ש אל תוכח לץ עם הארץ פן ישנאך שאתה מוסיף עליו עון שמקודם היה שוגג ועתה הוא מזיד ולכן ישנאך דשויתיה רשיעא ממש, הוכח לחכם שכבר יודע הדין ואתה מזכירו ויאהבך כי על כל פנים אין אתה מריע לו, זהו תורף דברי הרב עיר בנימין. והרא"ש בפסקיו פ' המביא סי' ב' כתב דהא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין היינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אבל דבר המפורש בתורה לא אמרינן מוטב וכו' אלא צריך להוכיח, וכיוצא כתב הרב המגיד פ"ב דשביתת עשור ולפי האמור נמצא דאף בעם הארץ דכתיב ביה אל תוכח וחובה שלא לומר דבר שאינו נשמע מ"מ בדבר המפורש בתורה צריך להוכיח, ואפשר שז"ש הוכח תוכיח והכפל לומר בין דבר שהוא מפורש איסורו בין דבר שאינו מפורש הוכח תוכיח מ"מ, ומיהו זה דוקא את עמיתך עם שאתך בתורה ומצות שהוא ת"ח כמשז"ל שבועות דף ל'. על בצדק תשפוט עמיתך וכיוצא שדרשו לת"ח, והכא נמי נימא זה שאמרתי הוכח תוכיח מ"מ היינו את עמיתך שהוא ת"ח וכיון שהוא ת"ח אין לו נזק מצד התוכחה דעד עתה שוגג ועתה מזיד ואתה מוסיף עליו, דכיון שהוא ת"ח כבר ידע האיסור ולא תשא עליו חטא בתוכחתך לשווייה רשיעא כמו אם היה וכיון שכן שהוא עמיתך הוכח תוכיח מכל מקום ולא תשא עליו חטא נוסף שכבר ידע ואין אתה מזיק לו.
