1וממוצא דבר יחרד האיש וילפת בשומו נגד עיניו דברי חכמי המדע אשר גילו טפח מעין המאורע לנפש החוטאת, וגדולה מזו למדנו מכללות דברי רבינו הגדול האר"י זצ"ל דלפעמים זקן שעבר עבירה וחייב כרת יבא בגלגול נער וימות בהכרת כאשר יתבאר אל עין הקורא בדברי גורי האר"י זצ"ל, והנה שנינו פ"ג דאבל רבתי והובא בירושלמי פ"ב דבכורים ומייתי לה בטוי"ד סי' של"ט, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב או שחלל שבת מי מודיעני שמת בהכרת אלא המת לג' מת בהכרת, ומכאן קשיא לי על מ"ש הגאון מהר"ר צבי בתשובה סי' מ"ט דמ"ש הרא"ם פ' חיי שרה שלא יתחייב האדם כרת עד כ' שנה מההיא דאמרו באגדה שבת פ"ט: שיצחק אבינו אומר לעתיד לבא דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו לא סבירא ליה דאיך יתכן עונש שענשה התורה על העובר על המצוה ואותו העובר הוא מצווה בה וחייב עליה מלקות ומיתת ב"ד שהכרת הכתוב בה לא קאי עליו, ואותה שאמרו גבי יצחק אין הכונה לא מענשן כלל, אלא כיון דאשכחן בדור המדבר דלא ענש אף יצחק בתפלתו בקש שלא יעניש עליהם לעתיד לבא. ואף אם תמצא לומר דאין ב"ד של מעלה מעניש אפי' עונש כרת לפחות דבן עשרים כדור המדבר, היינו לעניין עונש עולם הזה אבל בעולם הבא יש עליו עונש כרת, וכמו זקן של שמנים שאכל חלב שלא יתכן בו לא כרת דשני ולא כרת דיומי, על כן אי אפשר לקיים בו כרת אלא לעוה"ב בעונש גיהנם, זהו תורף דברי הרב הנז'. ומ"ש דזקן בן פ' ליתיה בכרת דיומי טעמו ממ"ש בשלהי משקין כ"ח. דהגיע לגבורות אם מת פתאום זוהי מיתת נשיקה, אבל מה יענה הרב לבריתא דמסכת שמחות וירושלמי הנז' דקאמר דזקן איתיה בכרת דיומי, ואם נפשך לומר דהברייתא קאי לזקן בציר מתמנין, אנחת לן חדא דברי הרב מהר"ץ הנז' ואקשת לן חדא דברי הבריתא גופה דקאמר זקן וכו' מי מודיענו שמת בכרת ומשני בכרת דיומי, ואי קאי בבציר מתמנין תקשיה ליה מבר תמנין ומאי קושיא ומאי פירוקא, אלא נראה דהגם דמת פתאום כשהגיע לגבורות הוא בנשיקה, לא אמרן אלא מת פתאום אבל בחלה ומת לג' זוהי כרת דיומי הפך הרב הנז'. ותו קשה עליו דדחה דברי הרא"ם דקאמר דבן כ' ליתיה בכרת, והרי בירושלמי פ"ב דבכורים שם נאמר עשרין שנין שאין ב"ד של מעלה עונשין וכורתין, ויראה הרואה דבירושלמי אי אפשר לידחק כמו שנדחק בההיא דיצחק אבינו, והתוספות הביאו הירושלמי שלהי משקין ויש לעמוד בדבריהם לא ע"ט האסף, ועמ"ש התוספות פ"ב דחגיגה ט"ו. גבי מחיוה למט"ט שיטין פולסי ע"ש.
