1הדרן לרמז משנתנו בדין השומרים, נושא שכר והשוכר דתנן נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, רמז הרומז דצריך לבא זימנא אוחרי ולישבע על דרך שכתבנו לעיל, על השבורה דהיינו על עבירה שנשבר האבר ונסתם ונפל בו מום, ועל השבויה במצוה והלימוד שהלך לסט"א וישב ממנו שבי, והוא בשקול אל דעות דזמנין דצריך לבא בגלגול להוציא לאור את השבי ואת המלקוח, ועל המתה על עשה שביטל ומת האבר לגמרי צריך לישבע בבואו בגלגול כמ"ש תשבע כל לשון ככל אשר דברנו, ומשלמין את האבידה והגניבה, ירמוז שאם ח"ו בעון הדור נתפס צדיק ולא הרגישו ואין איש שם על לב לשוב בתשובה, שאז מבואר במפרשים שעליהם לשלם אבידת הצדיק וסלוקו שנמשל לאבידה כמ"ש מ"ק כ"ה: בכו לאובדים ולא לאבידה, וזהו ומשלמין את האבידה. והגנבה ירמוז למ"ש חכמי המדע דהגוזל לגוי בא השר של הגוי ההוא וגוזל מהקדושה וחייב הגנב בזה, וזה רמז שחייב לשלם הגניבה שגנב השר מהקדושה בעבורו.
