1אקומה נא עלי בא"ר הני קראי דאתינן עלייהו אשרי אנוש יעשה זאת רמז למילה כמשז"ל ויק"ר פ' כ"א דהמילה נקראת זאת כמש"ה ואני זאת בריתי וכיוצא ופתח באשרי אנוש יעשה זאת אות הברית כי היא יסוד תורת משה ולא זו להמול אלא ובן אדם יחזיק בה לשמור אות ברית כראוי כי זה כ"ל האדם. וממילא נפל היסוד של האומות האומרים אם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה דמעשה שמים עדיף, ולא היא דהמילה תוכח"ת מגולה ערו ערו עד היסוד הזה וממילה רווחא דמעשה אדם עדיף, ועוד בה שומר שבת דייקא מקמי שבתא זו היא נטירה שלא להפליג מיום ד' כדי שלא יבא לחילול שבת כמ"ש הרז"ה וזהו מחללו דתלתא יומי מקמי שבתא כשבתא. אמנם ושומר ידו מעשות כל רע כלומר דזה דוקא היכא דאם אינו שומר מקמי שבתא עושה כל רע דלא יש שום מצוה דהוא דבר הרשות אז ראה הפקדתיך להיות שומר שבת מחללו משום דאם כה תעשה מקמי שבתא אתה עושה כל רע דאין כאן שום מצוה אבל כשהוא מצוה דאז אינו כל רע דהאיכא מצוה שרי. והשתא קשיא הוראת הרשב"ץ דגר לא ימול בה' אף דהוא דבר מצוה כדקשיא להו לרבנן בתראי עלה ותו דילד יולד דאשתהי משום בין השמשות מלין בה' כדמוכח משנת קטן נימול לח' וכו' ולי"ב וכו'. וז"ש ואל יאמר בן הנכר גר הנלוה אל ה' ורוצה לימול בה' או ביום הששי למ"ד דיום שני איכא סכנה ולא שבקינן ליה משום חילול שבת. הבדל יבדילני ה' מעל עמו דלדבר מצוה מפליגין קודם שבת ומילתי אמאי לא חשיבא מצוה אין זה כי אם הבדל ועוד יבדילני הבדל שני דמילה שנשתהית משום בין השמשות או י"ט מותרת בה' אף שהוא שלא בזמנה ומשו"ה מראות הני בי תרי כה יאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו. ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כלפי הא דאמרן דמהמילה מוכח דמעשה אדם עדיף יאמר סריס קדים הלא כה דברי כע"ץ יבש דמה יוכיח הוכח לעכו"ם מילתא דליתא בדידיה. לזה אמר למאי דסליקא דהסריס אל יחוש לזה דמהשבת מוכח שפיר דמעשה אדם עדיף כמדובר ובשמירת שבת יקהה שיני העכו"ם האומרים אם אינו חפץ בעכו"ם וכו', כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצת"י דודאי אין לו חפץ בעכו"ם רק דמעשה אדם עדיף ובחרו באשר חפצת"י לעקור עכו"ם דשמירת שבת תוכיח דמעשה אדם עדיף. ותו דיכולים להשתדל במילה וזהו ומחזיקים בבריתי. וכלפי תרעומת איסו"ר גיורא למול בה' ואמר הבדל יבדילני משום הנך תרתי דעמדו נגדו שהם קושיות האחרונים על הרשב"ץ. בא ללמד דאין הנדון דומה להני בי תרי מפליג לדבר מצוה ונימול דאשתהי משום בין השמשות דנימול בה' והם השני חילוקים שחילקנו. וז"ש ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו כי עתה ראו אלו להתקרב ועד האידנא היו דחויים ומה דמות יערוך הגר אשר נדבה רוחו אותו אחר כמה שנים לילד דחזי למילה ויומא הוא דקגרים בין השמשות או י"ט דש בעכבי"ו ואין העכוב בא מחמתו, משא"כ בני הנכר דהיו דחוייה כל הזמן הזה ונלוו אל ה' להיות לו לעתיד לעבדים וזה דומה לתנוק חולה דגם הוא כגר כאזרח אין מלין בה' וא"כ דל מהכא הבדל ראשון. גם את השני מפליג לדבר מצוה לא דמי דבכל זמן דמפליג אתי לחילול שבת ושרו מיום ג' מפני תיקון העולם ולהכי למצוה שרי מיום ד'. לא כן מילת גר דמצי לקיימה בלי שום סרך איסור וכמש"ל והוא אומרו כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי דשתים זו עולה בידם כתקנן והיינו דלא כתיב הכא ושומר ידו מעשות כל רע כדכתיב ברישא דהכא איירי במילה שהיא מצוה ובהכי תנוח דעתם של הסריסים ובני הנכר והכל מתוקן.
