ראש דוד, מטות מסעי ו׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

1 ודרך דרש אפשר לומר במאי דאיבעיא לך פ' אלמנה נזונית דף צ"ח אמר לשלוחו זבין לי לתכא וזבין ליה כורא מאי מוסיף על דבריו הוי ולתכא מיהא קני או דילמא מעביר על דבריו הוי ולתכא נמי לא קני ובעו למפשטה מתרתי מתנייתא ודחי להו ובתר הכי אמרו בש"ס איכא דאמרי הא לא תבעי לך היכא דאמר זבין לי לתכא וזבין ליה כורא דודאי מוסיף על דבריו הוי כי תיבעי לך דאמר זבין לי כורא וזבין ליה לתכא וכו' ע"ש. ופסקו הפוסקים דזבין לי לתכא וזבין ליה כורא מוסיף על דבריו הוי ולתכא קני ואם אמר זבין לי כורא וזבין ליה לתכא מעביר על דבריו הוי ולתכא נמי לא קני דלא ניחא ליה דליפשו שערי עילויה, ואמרו בזבחים דף ל"ד דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש במקריב חיה אי עובר בעשה או אינו עובר ומתיב רבא לר"ל דאמר אינו עובר ולא כלום מדתניא אלו נאמר קרבן לה' בהמה הייתי אומר חיה בכלל בהמה וכו' ת"ל בקר וצאן בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה יכול לא יביא ואם הביא כשר הא למה זה דומה לתלמיד שאמר לו רבו הבא לי חיטים והביא לו חיטים ושעורים שאינו כמעביר על דבריו אלא מוסיף על דבריו וכשר ת"ל בקר וצאן ולא חיה הא למה זה דומה לתלמיד שא"ל רבו אל תביא לי אלא חיטין והביא לו חיטין ושעורים שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו ופסול תיובתא דריש לקיש תיובתא, ואנא בריה קלה כתבתי בעניותי לעיל סוף פ' פנחס דלדעת הרמב"ם פ"ז דמעילה ורבינו עובדיא בזבין לי לתכא וזבין ליה כורא דמוסיף על דבריו הוי דלא מיבעיא דלתכא קני דהוי שליח גמור אלא גם לתך השני תלוי ועומד עד שיגלה דעתו המשלח ומן הסתם הוא בכלל השליחות ומשו"ה פסקו באומר לשלוחו תן לאורחים חתיכה של בשר והלך השליח וא"ל עלו שתים בעה"ב מעל והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות בעה"ב ולא עקר את השליחות אבל אם אמר להם השליח עלו שנית מדעתי גם השליח מעל הא למדת דכל דאמר סתמא לא עקר שליחות בעה"ב ובחזקת שליחותו הוא החתיכה שניה והשליח פטור.

6 משנה תורה, הלכות מעילה פתח ↗

מִי שֶׁשָּׁגַג וְלָקַח הֶקְדֵּשׁ אוֹ מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ וּנְתָנוֹ לְשָׁלִיחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין. אִם עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּתוֹ הַמְשַׁלֵּחַ הוּא שֶׁמָּעַל. וְאִם לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֶלָּא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ מִדַּעַת עַצְמוֹ הַשָּׁלִיחַ הוּא שֶׁמָּעַל. כֵּיצַד. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ תֵּן לִי מֵאוֹתוֹ בָּשָׂר לָאוֹרְחִין הָלַךְ וְנָתַן לָהֶן כִּכָּר. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ תֵּן לָהֶן כִּכָּר וְנָתַן לָהֶן בָּשָׂר. אָמַר לִשְׁלוּחוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן וְהֵבִיא לוֹ מִן הַמִּגְדָּל. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא מִן הַמִּגְדָּל וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן. הַשָּׁלִיחַ מָעַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְהֵבִיא מִן הַחַלּוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַשּׁוֹלֵחַ לֹא הָיָה בְּלִבִּי שֶׁיָּבִיא אֶלָּא מִן הַמִּגְדָּל בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. שֶׁהֲרֵי עָשָׂה שְׁלִיחוּת מַאֲמָרוֹ וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשָּׁלִיחַ חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵין לָהֶן שְׁלִיחוּת אִם עָשָׂה כְּמַאֲמָרוֹ בַּעַל הַבַּיִת מָעַל וְאִם לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. אָמַר לִשְׁלוּחוֹ תֵּן לָאוֹרְחִין חֲתִיכָה חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לָהֶן טלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. בַּעַל הַבַּיִת מָעַל שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה דְּבָרוֹ וְהַשָּׁלִיחַ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל שְׁלִיחוּת בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא עָקַר הַשְּׁלִיחוּת. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם הַשָּׁלִיחַ טלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִדַּעְתִּי שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ. נָטְלוּ הָאוֹרְחִים שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַף הָאוֹרְחִין מָעֲלוּ מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה שְׁלִיחוּת חֲבֵרוֹ וְהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ. נִמְצָא חֲבֵרוֹ חַיָּב לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ דְּבָרָיו וְלֹא נֶעֶקְרָה הַשְּׁלִיחוּת וְהוּא חַיָּב עַל זֶה שֶׁהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ:

« ראש דוד Pinchas ראש דוד Devarim »