1אקומה נא להבין על פי הקדמתנו פסוקי הסדר במה אדע כי אירשנה והנמשכים והן קדם אביע אומר מאמרם ז"ל בב"ר פ' מ"ד ויקח לו את כל אלה שרי ישראל הראה לו ששם היו סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחותכת דיניהם של ישראל ואת הצפור לא בתר ר' אבא בר כהנא בשם ר"ל אמר הראה לו הקב"ה כל מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל אין הגל שוטפו, ולהבין פשר דבר דברי חכמים וחידותם אפשר לומר כמ"ש פ"ק דעירובין דף י"ג: על מחלוקת ב"ש ובית הלל יצאת בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל וכי מאחר דאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין הן ועלובין הן ושונין דבריהם ודברי ב"ש ולא עוד שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם, ולהבין מה פירוש אלו ואלו דברי אלהים חיים נבוכו המפרשים דממה נפשך זה אמת וזה ושקר ובל יכון דשניהם אמת בהיות הדברים נגדיים, ובס' מהררי נמרים פירש שהדבר לא יובן מעצמותו כי אם בהפכו ולפיכך אצטריך הקב"ה לומר למשה רבינו ע"ה סברת המזכין והמחייבין אף שאחת אינה הלכה כדי שעל ידי סברא הדחויה יובן בעצם סברא האמיתית, אבל רבני צרפת הביא דבריהם הריטב"א פירשו שכשעלה משה למרום אמר רחמנא על כל דבר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ושאל להקב"ה הלכה כמי והשיבו שההכרעה מסורה לחכמי הדור והן הן דברי אלהים חיים ממש כי במספר הדורות פעם מכריעין הלכה כסברא זו ופעם מכריעין להיפך, ועוד כתב רש"י בכתובות דף נ"ז דכי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר אמר הכי מסתבר טעמא להיתרא, ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא ומר מדמי לה בענינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים זמנין דשייך הך טעמא וזמנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך בשינוי הדברים בשינוי מועט עכ"ד. ולפי הטעמים האמורים ינוח לי מאמרם במדבר רבה פי"ד דברי חכמים כדרבונות אמר ר' תנחום המשנה קורא אותו מרדע שמורה דעה בבני אדם והמקרא קורא אותו מלמד ודרבן דר בן שדר בינה בהם מלמד שמלמדים אותם דרכיו של הקב"ה עכ"ל. ויש להבין מה השמיענו ר' תנחום אשר שם שמות ופור"ש הן להם אבל אפשר שהדברים מכוונים תחת שלש אלה והוא כי לדעת רבני צרפת דהני דפליגי דבר ה' בפיהם אמת אלא שההכרעה מסורה לחכמי דור ודור, ודאי דשייכי תרי טעמי אחריני דהן לו יהי דבדור ההוא הכריעו חכמים כחד מינייהו וסברת שכנגדו בטלוה, מ"מ גם בדור ההוא סברא המנגדת מועלת להבין סברא שהוקבעה בדור להלכה שאין הסברא מובנת אלא מתוך שכנגדה וגם טעם החולק מהני לדין אחר דשייך האי טעמא, וזה רמז ר' תנחום נאה דורש מש"ה דברי חכמים כדרבונות הכונה דברי חכמים על דרך דברי ריבות בשעריך דפליגי רבנן לא יעלה על לב דחד מינייהו רבנן שקר ענה הס כי לא להזכיר סברתו אלא הן הן הדברים כדרבונות, ומפרש ר' תנחום שנקרא מרדע שם רמ"ז דאהנו לו רבנן ומורים דעת לבני אדם דאף סברת החולק דלא סליק שמעתיה אליבא דהלכתא בדור הזה ממנו יתד ממנו פנה להבין בעצם הסברא שהכריעו חכמי הדור להלכה כי לא יובן האמת כי אם בהפכו כמ"ש מהררי נמרים, וזאת שנית בדיק בשמא דרבן דאהניא לן שיטתא כמ"ש רש"י דזמנין דשייך האי טעמא של החולק וממנו תוצאות חיים וזהו דרבן שדרים בינה בהם שגם סברת החולק מלמדנו להועיל ודר בינה לנדון אחר דשייך האי טעמא כאמור, ולא תימא שעל כל פנים הדין בעצמו בנדון זה אינו אמת אלא מלמד מלמדים אותם דרכיו של הקב"ה דאלו ואלו דברי אלהים חיים ממש כדעת רבני צרפת דשני הסברות נאמרים באמת למשה מסיני וזה וזה דרכיו של הקב"ה.
