1ורוח אחרת אתי בביאור הכתוב הנז' ואשימה עיני במאמרם ז"ל פ"ג דנדרים דף ל"ב. וירק את חניכיו שהוריקן בתורה, גם נבין משז"ל בב"ר ודזכרנוהו לעיל ר' נחמיא אמר הוא הוריק פנים כנגדן אמר אצא ואפול על קדושת ה', ולכאורה יפלא על האנשים האלה שלמים ילידי בית אברהם מה טעם לא היו רוצים ללכת עמו, ועוד באיזה טעם נצחם שישמעו לקולו, ותו מה הלשון אצא ואפול דתיבת אצא מיותרת, ואפשר בהקדם מ"ש הרא"ם בתוספותיו הביא מהר"ש אלגאזי בס' יבין שמועה כלל תנ"ד דאי בעידן דמעקר לאו מקיים העשה אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה, וכבר הקשה עליו הרב הנז' מסוגיות הש"ס, וגם פשטן של דברי הראשונים הפך הרא"ם ובפרט דברי הריטב"א שהביא הרב הנז' כלל רי"ג ע"ש, עוד הביא הרב הנז' כלל רט"ו מחלוקת הרב המגיד והר"ן דהרב המגיד סבר דבעינן דבעידן דמעקר לאו ממש מקיים העשה לאפוקי אם אבידה בסוף בית הקברות דהכהן בעת שנכנס לבית הקברות מעקר לאו ואינו מקיים העשה עד לאחר זמן, והר"ן סבר דכיון דהוא צורך העשה מיקרי בעידן והראיה ממילה בצרעת דמל ולא פרע כאלו לא מל וכו' ע"ש, ונודע דזמן מלחמת אברהם עם המלכים היתה בליל פסח כמשז"ל ואיכא עשה דקדושת ה' כמו שאמר אברהם אע"ה וכמשז"ל בילקוט פ' בשלח על פסוק וברוב גאונך, ובי"ט איכא עשה ולא תעשה, אם כן איפה אפשר דאברהם אבינו וילידי ביתו הוו פליגי בפלוגתא דרבוואתא וילידי ביתו שהיו צדיקים כמשז"ל, ותופסי התורה תלמידיו של אברהם אע"ה לא היו רוצים לצאת עם אברהם אע"ה חדא משום דאיסור תחומין ואיסור מלאכה רביע עילוייהו ולא אתי עשה דקדושת ה' ודחי עשה ול"ת דשביתת יום טוב, דלא אפשר שלא לעשות מלאכה האסורה כקושר ומתיר בכלי מלחמה וכיוצא וגם איסור תחומין לדעת הרמב"ם פכ"ז דשבת ופ"ח דעירובין הוי דאורייתא ועיין בחגיגה דף י"ז ברש"י ד"ה ופנית בבקר, ותו הן לו יהי דליכא אלא ל"ת גרידתא ואתי עשה דקדושת ה' ודחי ליה הא בעינן דבעידן דמעקר לאו מקיים העשה כסברת הרב המגיד דלפתח בעידניה ממש בעשה והכא עברי על ל"ת דשביתת י"ט קודם שילחמו ובכגון דא לא אתי עשה ודחי אפילו ל"ת גרידא, אמנם אברהם אבינו אורייתיה מרתחא ליה והוריק פנים נגדן דלא כוונו להלכה ובשתים לא עלתה להם, חדא דהעיקר דכיון דהוא צורך העשה לא אנסו ליה עידניה ומיקרי בעידן וכיון דהמלחמה שעושין מקיימין בה העשה המלאכה שמתחילין לעשות לצורך המלחמה דבר בעתו הוא, ותו דאף אי עשה ול"ת כל שהוא בעידן אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וז"ש אצא כיון שאח"ך אפול על קדושת ה' וזהו כדעת הרא"ם והר"ן הנז', ואפילו דהשתא מוכח דעיקרן של דברים דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ודלא כהרא"ם מ"מ שאני בזמן אברהם דקבלו התורה מעצמן ובו בפרק חביבא ליה קדוש ה' טובא דכל העולם בחשכה יתהלכו וחמירא מילתא דקדוש ה', וז"ש ואפול על קדושת ה' דכיון דהוא קדוש ה' אלים לן טובא ואנן בדידן הגם דבעשה אחר הלכתא כוותייכו שאני קדוש ה' לדידן דחמיר טובא ולא משגחינן אי דחינן עשה ול"ת מקמיה הגם דקדוש ה' הוא לאו שבכללות וגם אינו בעידן גמור כל זה איננו שוה לדידן נגד עשה דקדוש ה', ועוד אפשר לומר לדעת רבינו האר"י זצ"ל דבלוט היו בו ניצוצות קדושות מאד והצילם אברהם מידם במלחמה זו ודמי למ"ש הרשב"א בתשובה ופסקה בש"ע א"ח סוף סי' ש"ו דמחללין שבת כדי שלא תמיר בתו עש"ב ובאחרונים, והא נמי דכוותא שצריך לחלל י"ט להצל לוט והקדושה שבו מידסטרא אחרא, וז"ש ואפול על קדושת ה' להציל ניצוצות קדושות דבזה שרי לחלל שבת.
