ראש דוד, קרח ל׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

30 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּקַף לְבֵנָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ בַּהֲנָאָה שֶׁזְּקִיפָתָהּ מַעֲשֶׂה. וְכֵן אִם זָקַף בֵּיצָה וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ. חָתַךְ דְּלַעַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ. הִשְׁתַּחֲוָה לַחֲצִי דְּלַעַת וַחֲצִי הָאַחֵר מְעֹרֶה בּוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר מִסָּפֵק שֶׁמָּא זֶה הַחֵצִי כְּמוֹ יָד לַחֵצִי הַנֶּעֱבָד. אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה נֶעֱבָד אָסוּר בַּהֲנָאָה וְזוֹ הִיא אֲשֵׁרָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. הָיָה אִילָן נָטוּעַ וּגְדָעוֹ וּפְסָלוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲפִלּוּ הִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב בְּגוּפוֹ שֶׁל אִילָן וְהוֹצִיא שָׂרִיגִים כּוֹרֵת אֶת הַשָּׂרִיגִים וְהֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וּשְׁאָר הָאִילָן מֻתָּר. וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְאִילָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱסַר גּוּפוֹ כָּל הַשָּׂרִיגִים וְהֶעָלִים וְהַלּוּלָבִין וְהַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיא כָּל זְמַן שֶׁהוּא נֶעֱבָד הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. אִילָן שֶׁהָיוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשַׁמְּרִין אֶת פֵּרוֹתָיו וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת שֵׁכָר לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִי וְעוֹשִׂין מֵהֶן שֵׁכָר וְשׁוֹתִים אוֹתוֹ בְּיוֹם חַגָּם הֲרֵי זֶה הָאִילָן אָסוּר בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁסְּתָמוֹ שֶׁהוּא אֲשֵׁרָה וּלְפִיכָךְ עוֹשִׂין בְּפֵרוֹתָיו כָּךְ שֶׁזּוֹ הִיא חֻקָּהּ שֶׁל אֲשֵׁרָה:

1 ומכלל הדברים נדעה נרדפה מ"ש הרמב"ם פ"ח דע"ז ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה בהנאה שזקיפתה מעשה, ולכאורה איכא למידק דשבק טעם הש"ס דגלי דעתיה דניחא ליה וכו' וטעמא טעים כאשר אהב שזקיפתה מעשה ובספרן של צדיקים הנמצאים אתי לא ראיתי מי שהעיר בזה, ויראה דהרמב"ם הוקשה לו דלפום טעמא דר' אלעזר דיליף מואשריהם האי דינא לא סליק אלא למ"ד א"י מוחזקת והרי שמואל דסבר א"י אינה מוחזקת מודה בדין זה וכקושיין, על כן שפר קדמיה דדין זה לא תלי בהא והיה טעמו שזקיפתה מעשה והיינו כמ"ש בירושלמי פ"ו דדמאי דאף דאין שליחות לגוי אם סייעו קצת הוי שליחות, והיינו כדאמרינן בתוספתא סוף פ"ק דתרומות גוי שתרם את של ישראל והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה והוא מ"ש בירושלמי במאמין על ידיו, וזה כונת הרמב"ם שזקיפתה מעשה והוי מסייע לגוי המשתחוה ובזה יש שליחות, ונקט הרמב"ם טעם זה דהוי טעמא רויחא לכולי עלמא, ואין כאן מקום להאריך עוד בזה.

30 תלמוד ירושלמי דמאי פתח ↗

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אַתֶּם גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם. מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית. אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְאֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. רִבִּי יָסָא סָבַר מֵימַר אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בְּיַד אַחֵר חֲבֵירוֹ הָא בְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּמִינָהּ אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְלֹא בְיִשְׂרָאֵל. וְדִכְוָותָהּ אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ אֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. הָתִיב רַב הוֹשַׁעְיָה וְהָא מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא לִתְרוֹם אֵינוֹ תוֹרֵם. אָמַר רִבִּי בָּא בְּמַאֲמִין עַל יָדָיו.

« ראש דוד Sh'lach ראש דוד Chukat »