1ואפשר שלזה כיון שלמה הע"ה ב"ב י': כאשר שאלוהו עד היכן כחה של צדקה ויהי כמשי"ב בואו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, כלומר הצדקה דבר גדול שעומדת לעד גם לתחיית המתים וזהו קרנו תרום בכבוד כבוד ה' יאספהו בתחיית המתים, דכיון שהוא עושה צדקה לכל אביון מוכח דכלם בנים מיקרו ולכך זוכה לתחייה כדין בן שהכהן מטמא לבנו ונתן הכסף וקם לו. ויתכן לפרש בהקדים ביאור פ' רות ב׳:י״ב ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. והוא דיש לחקור דהצדקה היא כביכול הלואה לה' כדכתיב משלי י"ט מלוה ה' חונן דל ואז"ל סוכה מ"ט: אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה ותנן פאה פ"א מ"א אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וחד מיניהו גמילות חסדים, וכיון שהצדקה היא הלואה איך אוכל פירות והא הוי רבית ואסור בין למלוה בין ללוה, והתירוץ הפשוט בזה הוא דלגבי ה' ח"ו לא שייך נשך ורבית שרי. ועוד אפשר לומר במה שהורו מגדולי האחרונים דאם לא יש כי אם פירות ולא מצי לתבוע הקרן שרי, וכמבואר בתשובות הרב מהר"ש פרימו בריש ס' כהונת עולם, וא"כ השתא דשכר מצות בהאי עלמא ליכא א"כ לא מצי לתבוע הקרן ובעוה"ז אין לו אלא פירות ושרי לאכול פירות, וכתב הרמב"ם פ"ה דמלוה דין ו' ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואת הרבית וטעמא דמשעת זקיפה הוי כגבוי כמו שפירש"י והביאו הר' המגיד שם, ומהר"י קולון בתשובותיו שרש קל"ו כתב דפליגי מהר"ם והרא"ש דלדעת הרא"ש אף אם זקפן עד שלא נתגייר אינו גובה אלא הרבית שעולה עד שעת הגרות אבל לא מה שעלה משעת הגרות ואילך, ולדעת מהר"ם הכל נעשה קרן וגובה אף הרבית שעדיין לא עלה, והרב תרומת הדשן סי' ש"ג תפס כדעת הרא"ש הפך מהריק"ו, ונבוכו האחרונים לתת פנים לכל אחד מהדעות ויש לנו בעניותנו דקדוקי והרהורי דברים בדבריהם אין כאן מקומו. והנה רות הצדקת גם חסיד"ה נפש היפה היא העולה במחשבה תחלה אמימרא דרחמנא שתי בנותיך הנמצאות הפליאה חסדה וצדקתה לוותר לחמותה כתובתה וליטפל בתכריכים ועשתה חסד עם החיים והמתים, ודאי שגם שעדיין לא נתגיירה זה חסדה עד האלהים יבא לשלם לה מפרי ידיה קרן ופירות, ונמצא דעד שלא נתגיירה לגודל נפשה כבר רצה האלהים את מעשיה לשלם לה קרן ופירות, והגם דהפירות ליהוו רבית כי צדקתה עם חמותה היא הלואה לה' כמ"ש מלוה ה' חונן דל, כיון דהלואה זו נעשית עד שלא נתגיירה ובו בפרק קבע לה פירות כל שבידו יתברך כגבוי דמי והו"ל כדין ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וזקפן במלוה ונתגייר דגובה גם הרבית, ולדעת מהר"ם וסיעתו גובה אף הרבית שעדיין לא עלה, וז"ש בעז הגד הוגד לי אשר עשית את חמותך, שעשית עמה צדקה וחסד ולכן ישלם ה' פעלך שהוא הקרן ישלם לעוה"ב, והוא ברצונו דאין את יכולה לתבוע הקרן דשכר מצות בהאי עלמא ליכא, וז"ש ישלם ה' פעלך דהוא שליט בעולמו וברצונו דוקא ישלם עיקר ההלואה וזהו פעלך. ומטעם זה דאין כאן קרן שרי ליקח בפירות וכהוראת מהר"ש פרימו וסיעתו דשרי בכה"ג ליטול רבית, וז"ש ותהי משכורתך שלימה דהיינו הריוח והפירות ואין כאן רבית מאחר דליכא קרן. ועוד טעם אחר מעם ה' אלהי ישראל דלגבי דידיה ליכא רבית ואין כאן נשך ח"ו. ועוד טעם לשבח אשר באת לחסות, דאם היה בישראל אסור, לך שרי דהו"ל כזקף הרבית קודם שנתגייר שהוא כגבוי וכן הדבר הזה אשר באת עתה לחסות תחת כנפיו והו"ל הפירות בידו ית' כגבוי וצד"ק משמים נזק"ף וגובה הכל, וז"ש משכורתך שלימה לרמוז אף הפירות אשר יעלו אחר הגרות כדעת מהר"ם.
