ראש דוד, האזינו נ״ז

1 ואפשר לרמוז בזה בפסוקי הושע, שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתנו. הכונה שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, דמדינא השגגות נחשבו עונות דכל לא ידענא פשיעותא והמצות הם פקדון, וז"ש כי כשלת, בשוגג ושכחה, והיינו בעונות בשביל עון וכמאמר הנבואה הנפש החוטאת היא תמות, אבל קחו עמכם דברים דברי תורה כמ"ש רז"ל, ושובו אל ה' דמהתורה מוכח דהשכחות והשגגות לא חשיבי פשעים, וגם הוא יתעלה כך דעתו כמו שנתבאר לעיל במאמר הפסיקתא, וז"ש קחו עמכם דברים דברי תורה ושובו אל ה' דמהתורה ודברי ה' אתם ניצולים שלא יהיה הכל פשיעה ככל האמור, אמרו אליו כל תשא עון ממש, אבל השכחה וכיוצא מתורתך תלמדנו דלא חשיבי פשיעה, וז"ש וקח טוב אין טוב אלא תורה שהתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר ולא דיינינן כפקדון דעלמא, ואתה אמרת יעשה תשובה ויתכפר ואין צורך לקרבן, וכן נעשה ונשלמה פרים שפתנו, להתודות ולהתחרט ודברי ריצוי אליך ה' ואתה תשמע השמים וסלחת לעונינו לחטאתנו.