ראש דוד, האזינו מ״ח

1 והשתא נבא לפסוקי הסדר, דהכתוב ברישא מזכיר את כל התועבות אשר עשו ויטוש וכו' יקניאוהו וכו', דאין לך עוברים על התנאי ועל המנהג כזה באין מבין, דהקב"ה ואביו ואמו שותפין והתנאי היה לשמור התורה ומבטל התנאי ואינו רוצה לתקן אשר עיות בטל השותפות, והכא נמי דינא הוא דחייבין מיתה ולבטל השותפות, וז"ש צור ילדך תשי, שכחת הקב"ה שיש לו שותפות בך ואתה עובר תנאי השותפות ואינך חושב לתקן לפחות, דאפילו במתקן שעיות יש סברא דנתבטל השותפות, ועוד ותשכח אל מחולליך מוציאך מרחם, כמו שפירשתי כלומר דבצאתו מרחם ביום הלידה משביעין אותו כדמוכח פ' המפלת ע"ש ובפירש"י ובעת ההיא מתנין בפירוש שאם יעבור התנאי שיטול נשמתו, וכשמתנין בפירוש בתחילת השותפות שיתבטל השותפות לכולי עלמא גם להרמב"ם אף שיתקן אשר עיות השותפות בטל, וזה רמז ותשכח אל מחוללך מוציאך מרחם ששכח כל העובר ביום הולדת דאחת דתו להמית, וירא ה' וינאץ וכו' ויאמר אסתירה פני מהם, כלומר ברוגז רחם יזכור, דהגם דנתבטל השותפות לכ"ע ולפום דינא לכל הדברות חייבין מיתה, מ"מ ויאמר אמירה רכה כרב רחמיו אסתירה פני פנים של זעם מהם אראה מה אחריתם, עוד אמתין דאפשר שישובו ויתקנו ויעשה לפנים משורת הדין לקיים השותפות כי אל רחום ה'.