ראש דוד, האזינו ט״ו

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

« ראש דוד Nitzavim Vayeilech ראש דוד V'Zot HaBerachah »

15 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דָּוִד לְכׇל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַה׳ עִמּוֹ וְגוֹ׳״. אֶפְשָׁר חֵטְא בָּא לְיָדוֹ וּשְׁכִינָה עִמּוֹ?!

15 קידושין פתח ↗

״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק״ – אֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר – מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ. ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי רָשָׁע״ – אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר – מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר דְּבַר עֲבוֹדָה זָרָה בְּדַעְתּוֹ.

1 חוזרנו על הראשונות מאמר ויקרא רבה שהבאתי תחילת דיבר, ונקדים מ"ש בשבת דף נ"ו א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר דוד חטא וכו' אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו שבקש לעשות ולא עשה, ופירש"י שבקש לשכב עמה קודם שקבלה גט וכו', וכתב הרב זב"ח סדר היום דתרי זימני שלח אחר בת שבע בראשונה א"ל שעדין לא קבלה גט וביני ביני בא לה גט ואחר קבלתה גט שלח והביאה ואסמכיה אקרא ע"ש, והרב מהר"י חזן פ' משפטים במאמרם ז"ל ריש ברכות לא חסיד אני שכל מלכי וכו' ואני חצות לילה אקום וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא לטהר אשה לבעלה, פירש דאחד הרואה דוד הע"ה קם בחצות ומטהר אשה לבעלה כה יאמר דודאי ח"ו דוד הע"ה נכשל באשת איש, וכלפי ספות הרוה דודים עד הבקר קם בחצות, וכלפי דאסר אשה עם בעלה ידיו מלוכלכות לטהר אשה לבעלה, והיה ראוי שדוד הע"ה לא יעשה כזאת כי בזה מקיים ומאשר דברי שונאיו האומרים לו שבא על אשת איש, אמנם מר ניהו לא שבקיה לחסידותיה ולא חש על דברת בני אדם והיינו רבותיה, זהו תורף דברי הרב ז"ל. ועוד נקדים מ"ש סוף פ' אין עומדין א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה ופליגא דר' אבהו דאמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, והרא"ם בתשובה ח"א סי' פ"ו תפס כר' אבהו דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וכתב דאע"ג דפליג עליה ר' יוחנן כבר פסק הרמב"ם פ"ז דתשובה כר' אבהו, ונתן טעם לדבריו מפני שטעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש, יצרו ואף ר' יוחנן לא פליג עליה דר' אבוהו אלא בעדיפותא דר' יוחנן סבר דמי שלא טעם טעם חטא עדיף ממי שחטא וטעם וחזר בו ור' אבהו סבר איפכא, אבל לענין צדיק ורשע כולי עלמא מודו דבעלי תשובה צדיקים גמורים נינהו ובני העה"ב הוי עכ"ל, ומ"ש דהרמב"ם נתן טעם לדבריו וכו' כונתו דאף דר' אבהו תלמיד ר' יוחנן והו"ל לפסוק כר' יוחנן פסק כר' אבהו דמסתבר טעמיה, ובר מן דין אפשר לומר דטעם הרמב"ם מאחר דלא נפקא מינה לענין דינה ובכי האי גונא לא נאמרו כללי ההלכות בידוע, ומ"ש הרא"ם דלכולי עלמא בעלי תשובה צדיקים גמורים הוו דבריו פשוטים ובהדיא תניא בקדושין דף מ"ט על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו הרי דבהרהר תשובה ברייתא מפורשת היא דהוי צדיק גמור.

15 משנה תורה, הלכות תשובה פתח ↗

וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:

15 ברכות פתח ↗

וְאִידַּךְ, כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִים אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי יָדַי מְלוּכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, אֲנִי נִמְלָךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רַבִּי, וְאוֹמֵר לוֹ: ״מְפִיבֹשֶׁת רַבִּי, יָפֶה דַּנְתִּי? יָפֶה חִייַּבְתִּי? יָפֶה זִכִּיתִי? יָפֶה טִהַרְתִּי? יָפֶה טִמֵּאתִי?״, וְלֹא בּוֹשְׁתִּי.

« ראש דוד Nitzavim Vayeilech ראש דוד V'Zot HaBerachah »