ראש דוד, אמור כ״ח

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

28 סנהדרין פתח ↗

דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ״. נָשִׁים בָּאֹהֶל מַאן נִינְהוּ? שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, וְלֵאָה. אוֹרַח אַרְעָא לְמֵימַר הָכִי? אֶלָּא מֵעֵין קָאָמַר. הָכִי נָמֵי, מֵעֵין קָאָמַר.

28 הוריות פתח ↗

הוּא דְּלָא, הָא צַעוֹרֵי צַעֲרִינְהוּ. וְאִילּוּ צְעִירָה דִּקְרָיתֵיהּ ״בֶּן עַמִּי״, אֲמַר לֵיהּ: ״אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם״, כְּלָל, אֲפִילּוּ צַעוֹרֵי לָא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁבִּשְׂכַר לַיְלָה אַחַת שֶׁקָּדְמָה בְּכִירָה לַצְּעִירָה, זָכְתָה וּקְדָמַתָּה אַרְבַּע דּוֹרוֹת לַמַּלְכוּת. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מֵעַם הָאָרֶץ״ – פְּרָט לְמָשִׁיחַ. ״מֵעַם הָאָרֶץ״ – פְּרָט לְנָשִׂיא, וַהֲלֹא כְּבָר יָצְאוּ מָשִׁיחַ לִידּוֹן בְּפַר, נָשִׂיא לִידּוֹן בְּשָׂעִיר! שֶׁיָּכוֹל: מָשִׁיחַ עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה מֵבִיא פַּר, עַל שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה לְחוֹדֵיהּ מֵבִיא כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵעַם הָאָרֶץ״ – פְּרָט לְמָשִׁיחַ. ״מֵעַם הָאָרֶץ״ – פְּרָט לְנָשִׂיא. תִּינַח מָשִׁיחַ, אֶלָּא נָשִׂיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה הוּא דְּמַיְיתֵי! אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, קָמַשְׁמַע לַן. הָנִיחָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָזֵל בָּתַר יְדִיעָה, אֶלָּא לְרַבָּנַן דְּאָזְלוּ דְּאָזְלִי בָּתַר חֲטָאָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֲצִי כְּזַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה וְהִשְׁלִימוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נִצְטְרֵף וְנַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, קָא מַשְׁמַע לַן. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: נְשִׂיאוּת מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק, הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֲצִי כְּזַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה וְעָבַר, וְהִשְׁלִימוֹ – הָתָם הוּא דְּלָא מִצְטְרֵף, דְּאַכְלֵיהּ פַּלְגָא כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וּפַלְגָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא, אֲבָל הָכָא דְּאִידֵּי וְאִידֵּי כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט אַכְלֵיהּ מִצְטְרֵף, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? מַאי? תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָכַל חֵלֶב וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְנִשְׁתַּמֵּד וְחָזַר בּוֹ, הוֹאִיל וְנִדְחָה – יִדָּחֶה. הָכִי הַשְׁתָּא? מְשׁוּמָּד לָאו בַּר אֵתוֹיֵי קׇרְבָּן הוּא, הַאי בַּר אֵתוֹיֵי קׇרְבָּן הוּא. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי זֵירָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: אָכַל סָפֵק חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה וְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ, מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָזְלִי בָּתַר חֲטָאָה לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּמַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי, אֶלָּא כִּי תִּבְּעֵי לָךְ – אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מִדְּאִשְׁתַּנִּי לְוַדַּאי, אִשְׁתַּנִּי לְסָפֵק, אוֹ דִלְמָא כִּי אִשְׁתַּנִּי לְוַדַּאי, דְּאִשְׁתַּנִּי קׇרְבָּן דִּידֵיהּ – אֲבָל הָכָא דְּלָא אִשְׁתַּנִּי קׇרְבָּן דִּידֵיהּ, אֵימָא לַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי? תֵּיקוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מֵעַם הָאָרֶץ״ – פְּרָט לִמְשׁוּמָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: ״אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם״, הַשָּׁב בִּידִיעָתוֹ – מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ, לֹא שָׁב בִּידִיעָתוֹ – אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי הַמְנוּנָא: מְשׁוּמָּד לֶאֱכוֹל חֵלֶב וּמֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַדָּם – אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. מָר סָבַר: כֵּיוָן דִּמְשׁוּמָּד לֶאֱכוֹל חֵלֶב – לְדָם נָמֵי מְשׁוּמָּד הָוֵי, וּמָר סָבַר: לְדָם מִיהָא שָׁב בִּידִיעָתוֹ הוּא. וְהָא רָבָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא מְשׁוּמָּד לֶאֱכוֹל חֵלֶב לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְדָם! אֶלָּא, הָכָא בְּאוֹכֵל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן וְנִתְחַלֵּף לוֹ בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: כֵּיוָן דִּלְתֵאָבוֹן אָכֵיל בְּמֵזִיד – מְשׁוּמָּד הוּא, וּמָר סָבַר: כֵּיוָן דְּאִילּוּ אַשְׁכַּח דְּהֶיתֵּרָא לָא אֲכַל דְּאִיסּוּרָא – לָאו מְשׁוּמָּד הוּא. תָּנוּ רַבָּנַן: אָכַל חֵלֶב – זֶהוּ מְשׁוּמָּד, וְאֵיזֶהוּ מְשׁוּמָּד? אָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, וְשָׁתָה יֵין נֶסֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם. אָמַר מָר: אָכַל חֵלֶב זֶהוּ מְשׁוּמָּד, וְאֵיזֶהוּ מְשׁוּמָּד? אוֹכֵל נְבֵילוֹת כּוּ׳. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הָכִי קָאָמַר: אָכַל חֵלֶב לְתֵאָבוֹן – הֲרֵי זֶה מְשׁוּמָּד, לְהַכְעִיס – הֲרֵי זֶה מִין. וְאֵיזֶהוּ מְשׁוּמָּד דְּבִסְתָמוֹ מִין? הֱוֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל נְבֵילָה וּטְרֵיפָה, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, וְשָׁתָה יֵין נֶסֶךְ. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כִּלְאַיִם דְּרַבָּנַן. מָר סָבַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא הָוֵי מְשׁוּמָּד, דְּרַבָּנַן לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד. וּמָר סָבַר: כִּלְאַיִם כֵּיוָן דִּמְפַרְסַם אִסּוּרֵיהּ, אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן הָוֵי מְשׁוּמָּד. פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: לְתֵאָבוֹן – מְשׁוּמָּד, לְהַכְעִיס – מִין. וְחַד אָמַר: לְהַכְעִיס נָמֵי מְשׁוּמָּד, אֶלָּא אֵיזֶהוּ מִין? כָּל הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מֵיתִיבִי: אָכַל פַּרְעוֹשׁ אֶחָד אוֹ יַתּוּשׁ אֶחָד – הֲרֵי זֶה מְשׁוּמָּד. וְהָא הָכָא דִּלְהַכְעִיס הוּא, וְקָא קָרֵי לֵיהּ מְשׁוּמָּד! הָתָם דְּאָמַר: אֶטְעוֹם טַעַם דְּאִיסּוּרָא. וְאֵיזֶהוּ נָשִׂיא? זֶה מֶלֶךְ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״נָשִׂיא״ – יָכוֹל נְשִׂיא שֵׁבֶט כְּנַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו״, וּלְהַלָּן: הוּא אוֹמֵר ״לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹהָיו״. מָה לְהַלָּן שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו, אַף נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא: כְּגוֹן אֲנִי, מַהוּ בְּשָׂעִיר? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי צָרָתְךָ בְּבָבֶל. אֵיתִיבֵיהּ: מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד, אֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם, וְאֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לָא כַּיְיפִי אַהֲדָדֵי, הָכָא אֲנַן כַּיְיפִינַן לְהוּ לְדִידְהוּ. רַב סָפְרָא מַתְנֵי הָכִי. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא: כְּגוֹן אֲנִי מַהוּ בְּשָׂעִיר? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם ״שֵׁבֶט״, הָכָא ״מְחוֹקֵק״, וְתַנְיָא: ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה״ – זֶה רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַקֵּל. ״וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו״ – אֵלּוּ בְּנֵי בָנָיו שֶׁל הִלֵּל שֶׁמְלַמְּדִים תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בָּרַבִּים. מַתְנִי׳ וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ? הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לֹא הַמְרוּבֶּה בִּבְגָדִים. אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֵּה בְּגָדִים, אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת. וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. זֶה וָזֶה שָׁוִים בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים, וּמְצֻוִּוים עַל הַבְּתוּלָה, וַאֲסוּרִים עַל הָאַלְמָנָה, וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בִּקְרוֹבֵיהֶם, וְלֹא פּוֹרְעִים, וְלֹא פּוֹרְמִים, וּמַחְזִירִין הָרוֹצֵחַ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הָיוּ שׁוֹלְקִים בּוֹ אֶת הָעִיקָּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וַהֲלֹא לָסוּךְ אֶת הָעִקָּרִים אֵינוֹ סוֹפֵק?! אֶלָּא: שׁוֹרִין אֶת הָעִקָּרִים בְּמַיִם, וּמֵצִיף עָלָיו שֶׁמֶן, וְקוֹלֵט אֶת הָרֵיחַ וְקוֹפְחוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי נֵס אֶחָד נַעֲשָׂה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? וַהֲלֹא תְּחִלָּתוֹ שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין, וּמִמֶּנּוּ הָיָה נִמְשָׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו אַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וְכוּלּוֹ קַיָּים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בּוֹ״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין, רְאֵה כַּמָּה יוֹרָה בּוֹלַעַת, וְכַמָּה עִקָּרִים בּוֹלְעִים, וְכַמָּה הָאוּר שׂוֹרֵף, וּבוֹ נִמְשַׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין מוֹשְׁחִים מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה? מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִיָּה, וְאֶת יוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה, וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאוֹתוֹ שֶׁמֶן קַיָּים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם״, ״זֶה״ – בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין הֲווֹ. אָמַר מָר: וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, נֵימָא קְרָא ״וְהַכֹּהֵן מִתַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, מַאי ״הַמָּשִׁיחַ״? קָא מַשְׁמַע לַן דְּמִבָּנָיו דְּכֹהֵן גָּדוֹל, אִי הָוֵי מָשִׁיחַ – הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאִי לָא – לָא הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. אָמַר מָר: וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. מְנָלַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ וְגוֹ׳״, יְרוּשָּׁה הִיא לָכֶם. וּמְנָלַן דְּכִי אִיכָּא מַחְלוֹקֶת בָּעֵי מְשִׁיחָה, וְלָאו כָּל דְּבָעֵי מַלְכָּא מוֹרֵית מַלְכוּתָא לִבְנֵיהּ, אָמַר רַב פָּפָּא אָמַר קְרָא: ״הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל״. בִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל קָרֵינָא בֵּיהּ ״הוּא וּבָנָיו״, וַאֲפִילּוּ בְּלֹא מְשִׁיחָה. תָּנָא: אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם. וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּרִאשׁוֹן הוּא! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מְשׁוּחִין, מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מְשׁוּחִין. מְנָלַן? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה וְגוֹ׳״ – זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה. אָמַר מָר: אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם. וּמִשּׁוּם מַחְלוּקְתּוֹ שֶׁל יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעוֹל בְּשֶׁמֶן? כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא, הָכִי נָמֵי בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא. וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּמִי קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ? וְהָכְתִיב: ״וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ, הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז. לְעוֹלָם יְהוֹיָקִים קַשִּׁישׁ, וּמַאי ״בְּכוֹר״? בְּכוֹר לַמַּלְכוּת. וּמִי מָלְכִי זוּטְרֵי מִקַּמֵּי קַשִּׁישֵׁי? וְהָא כְּתִיב: ״וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר״! יְהוֹרָם מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, יְהוֹיָקִים לָאו מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה. אָמַר מָר: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ, הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז. וְהָא חַד חַד קָא חָשֵׁיב, דִּכְתִיב: ״הַשְּׁלִישִׁי הָרְבִיעִי״! מַאי ״שְׁלִישִׁי״ – שְׁלִישִׁי לַבָּנִים, וּמַאי ״רְבִיעִי״ – רְבִיעִי לַמַּלְכוּת. דְּמֵעִיקָּרָא מְלַךְ יְהוֹאָחָז, וּלְבַסּוֹף יְהוֹיָקִים, וּלְבַסּוֹף יְכׇנְיָה, וּלְבַסּוֹף צִדְקִיָּהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁלּוּם? שֶׁהָיָה מְשׁוּלָּם בְּמַעֲשָׂיו. אִיכָּא דְּאָמְרִי: ״שַׁלּוּם״ – שֶׁשָּׁלְמָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּיָמָיו, וּמָה שְׁמוֹ? מַתַּנְיָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דוֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ״. אֲמַר לֵיהּ: יָהּ יַצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין אִם תִּמְרוֹד בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבִאֵהוּ בָּבֶלָה וּכְתִיב: ״וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים״.

1 ואתיא כי הא דרב נחמן בר יצחק בנזיר דף כ"ג גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ופריך והא"ר יהודה אמר רב לעולם יעסוק אפילו שלא לשמה אלא אימא כמצוה שלא לשמה דכתיב שופטים ה' כ"ד תבורך מנשים יעל מנשים באהל וכו' מאן נינהו נשים באהל שרה וכו', ופירש"י שעשו מצוה שלא לשמה. ויש להבין דהא רב נחמן אמר ממצוה שלא לשמה. ותו להבין מאמר מנשים באהל דפשטו יותר מנשים, הן אמת דבפ' חלק דף ק"ה: אמרו בהדיא מעין נשים. אמנם אפשר לומר דהא והא איתא דאם אין העבירה לשמה צורך גדול ומוכרח ועשאה וכונתו לשמה זו שקולה כמצוה שלא לשמה, ואיכא מאן דסבר דמצוה שלא לשמה עדיפה מעבירה לשמה, ואסמכיה אמאמר ר' אבהו בב"ר סופ"ב מהרימ"ט בשם רבו הרב מהר"ש סאגיס כמבואר בדרשותיו פרשת בראשית ע"ש. ואנן בעניותין מוקמינן לה כשאין העבירה לשמה מוכרחת מאד, אבל בקושטא כאשר יהיה האופן כנדון יעל דלא סגי בלאו הכי להסיר כחו ולהורגו אלא בעבירה לשמה אז אותה עבירה לשמה היא יותר ממצוה שלא לשמה ובהא הוא דאמר רב נחמן גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, והיינו מנשים באהל יותר מנשים דבנדון יעל ודכוותיה גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה אלא דתלמודא בנזיר משני כמצוה שלא לשמה, כלומר בסתם עבירה לשמה בעלמא שלא היה מוכרח מאד כיעל ועשה עבירה לשמה דינו כמצוה שלא לשמה, ונמצא שתיהן מתקיימות דסתם עבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה ובהכי קמיירי הש"ס, אבל אם העבירה לשמה מוכרחת מאד להצלת ישראל כיעל אז היא יותר ממצוה שלא לשמה והיינו רב נחמן ממצוה שלא לשמה, ולפ"ז תבורך מנשים יעל הוא יותר מנשים באהל כיון דהיה הדבר מוכרח, ואותה שאמרו פ' חלק דף ק"ה היא סברת רבה בר מרי ואתי עלה מטעם דלאו ארח ארעא ולהכי קאמר מעין נשים, אבל אי אמרינן דהכי הוא קושטא דמילתא דעבירה לשמה כי האי גוונא דיעל הוי יותר ממצוה שלא לשמה שפיר מצינן למימר דהוי יותר מנשים, וכדמפרשינן נמי ויגדל כסאו מכסאך לר' יוסי בן חוני יותר מכסאך דבכל אדם מתקנא וכו' דלא כרבה בר מרי כמבואר שם בש"ס, והשתא מצינן למימר דרב נחמן דקאמר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ואיהו ניהו הוא דיליף מיעל כמבואר בפ"ג דהוריות דף י"א הוא כיון על עבירה לשמה מוכרחת מאד דדרך טבע אי אפשר בלתה ואז הוא דהוי יותר ממצוה שלא לשמה, וכי פריך עליה מדאמר רב לעולם יעסוק וכו' שפיר הוה מצי לשנויי דרב נחמן לא בכל עבירה לשמה קאמר רק כשהיא מוכרחת מאד כיעל, אך הש"ס רצה ללמדנו דכל עבירה לשמה אף שאינה כיעל היא כמצוה שלא לשמה ולעולם דדברי רב נחמן קיימין בנדון מוכרח כיעל, והגם דיש מן הראשונים ואחרונים דבסוגית נזיר מפרשי מאמר מנשים באהל מעין נשים אנא זעירא דרך דרש אני אומר להעמיד שתיהן, ולפי דרכנו יאמר נא כי הוא הדבר אשר עשה אהרן קדוש ה' דלענין העגל היה הדבר נחוץ ומוכרח מאד בעידן רתחא דלא סגי בלאו הכי והוכרח במעשיו לעשות עבירה לשמה להציל ישראל שלא יהרגוהו ח"ו וכל כי הא עדיף ממצוה שלא לשמה. עוד נקדים מ"ש בספר מתת יה בסדר זה דטעם הכהן שמטמא למת מצוה הוא מטעם עבירה לשמה, וכתבו משם רבינו בחיי דטעם בני אהרן ולא בנות אהרן לפי שהם הביאו המיתה לעולם ונמצא שהם גרמו טומאת מת.

28 נזיר פתח ↗

וּמַתְנִיתִין כְּגוֹן דַּאֲמַר לַהּ ״הֲרֵינִי נָזִיר, וְאַתְּ מַאי?״ מִשּׁוּם הָכִי, מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתֶה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים — אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים — תִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה׳ יִסְלַח לָהּ״ — בְּאִשָּׁה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא צְרִיכָה כַּפָּרָה וּסְלִיחָה. וּכְשֶׁהָיָה מַגִּיעַ רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל פָּסוּק זֶה, הָיָה בּוֹכֶה: וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה — טָעוּן כַּפָּרָה וּסְלִיחָה. הַמִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״, וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, כְּגוֹן חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן סָפֵק שֶׁל חֵלֶב — אָמַר קְרָא ״וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״, וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר טָלֶה, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן — ״וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. הַמִּתְכַּוֵּון לַעֲלוֹת בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר, וְעָלָה בְּיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עַל דָּבָר זֶה יִדְווּ הַדּוֹוִים. וְכׇל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכִין, דְּאִי תְּנָא גַּבֵּי אִשָּׁה, הָתָם הוּא דְּבָעֲיָא כַּפָּרָה וּסְלִיחָה — מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא לְאִיסּוּרָא אִיכַּוֵון. אֲבָל חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן, דִּלְהֶיתֵּרָא אִיכַּוֵּין — לָא בָּעֵי כַּפָּרָה וּסְלִיחָה. וְאִי אִיתְּמַר הָדָא — דְּאִיכָּא אִיסּוּרָא. אֲבָל אִשָּׁה דְּהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, דְּהֶתֵּירָא — לָא תִּיבְעֵי כַּפָּרָה וּסְלִיחָה. וְאִי אִיתְּמַר הָנֵי תַּרְתֵּי, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי תַּרְתֵּי הוּא דְּסַגִּי לְהוֹן בְּכַפָּרָה וּסְלִיחָה — דְּלָא אִיקְּבַע אִיסּוּרָא. אֲבָל שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן, דְּאִיקְּבַע אִיסּוּרָא — לָא סַגִּי לֵיהּ בְּכַפָּרָה וּסְלִיחָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא שְׁנָא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״ — מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁצָּלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן, אֶחָד אֲכָלוֹ לְשׁוּם מִצְוָה, וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשׁוּם אֲכִילָה גַּסָּה. זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשׁוּם מִצְוָה — ״וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם״. וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשׁוּם אֲכִילָה גַּסָּה — ״וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: הַאי ״רָשָׁע״ קָרֵית לֵיהּ?! נְהִי דְּלָא קָא עָבֵיד מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר, פֶּסַח מִיהָא קָא עָבֵיד! אֶלָּא: מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, זֶה אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ, וְזֶה אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ. לְזֶה נִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וּלְזֶה נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲחוֹתוֹ. זֶה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ — ״צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם״, וְזֶה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ אֲחוֹתוֹ — ״וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״. מִי דָּמֵי? אֲנַן קָאָמְרִינַן חֲדָא דֶּרֶךְ. הָכָא — שְׁנֵי דְרָכִים. אֶלָּא, מָשָׁל לְלוֹט וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו עִמּוֹ. הֵן שֶׁנִּתְכַּוְּונוּ לְשֵׁם מִצְוָה — ״וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם״, הוּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְשֵׁם עֲבֵירָה — ״וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״. וְדִלְמָא הוּא נָמֵי לְשׁוּם מִצְוָה אִיכַּוֵּוין? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה עַל שֵׁם עֲבֵירָה נֶאֱמַר. ״וַיִּשָּׂא לוֹט״ — ״וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ״. ״אֶת עֵינָיו״ — ״כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי״. ״וַיַּרְא״ — ״וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר״. ״אֶת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ — ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. ״כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה״ — ״אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁיקּוּיָי״. וְהָא מֵינָס אֲנִיס! תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַב חוֹנִי: לָמָּה נָקוּד עַל וָיו ״וּבְקוּמָהּ״ שֶׁל בְּכִירָה, לוֹמַר שֶׁבְּשִׁכְבָהּ לָא יָדַע, אֲבָל בְּקוּמָהּ יָדַע. וּמַאי הֲוָה לֵיהּ לְמִיעְבַּד? מַאי דַהֲוָה הֲוָה! נָפְקָא מִינַּהּ, דִּלְפַנְיָא אַחֲרִינָא לָא אִיבְּעִי לְמִישְׁתֵּי חַמְרָא. דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן״? ״אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז״ — זֶה לוֹט, שֶׁפֵּירַשׁ מֵאַבְרָהָם. ״וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן״ — שֶׁהֵטִיל מִדְיָנִים כִּבְרִיחִין וְאַרְמוֹן, ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳״. דָּרֵשׁ רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד וּבְכׇל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע״? ״לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד״ — זֶה לוֹט, ״וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע״ — שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. דִּתְנַן: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם. אָמַר עוּלָּא: תָּמָר זִינְּתָה, זִמְרִי זִינָּה. תָּמָר זִינְּתָה — יָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים. זִמְרִי זִינָּה — נָפְלוּ עָלָיו כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן? אֶלָּא אֵימָא: כְּמִצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. דִּכְתִיב: ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ״. מַאן נָשִׁים שֶׁבָּאֹהֶל — שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁבַע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב וְגוֹ׳״. וְהָא קָא מִתְהַנְיָא מִבְּעִילָה דִילֵיהּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים — אֵינָהּ אֶלָּא רָעָה אֵצֶל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב וְעַד רָע״. בִּשְׁלָמָא רַע — שַׁפִּיר, אֶלָּא טוֹב אַמַּאי לָא? אֶלָּא, לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: טוֹבָתוֹ — רָעָה הִיא. שְׁמַע מִינַּהּ. גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן. שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק הָרָשָׁע — זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: רוּת, בַּת בְּנוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ אֲפִילּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה, דְּאִילּוּ בְּכִירָה דִּקְרָיתֵיהּ מוֹאָב, אֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָם מִלְחָמָה״. מִלְחָמָה הוּא דְּלָא, אֲבָל צַעוֹרֵי צַעֲרִינֻּן. וְאִילּוּ צְעִירָה דִּקְרָיתֵיהּ בֶּן עַמִּי. אֲמַר לֵיהּ: ״אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָם״. אֲפִילּוּ צַעוֹרֵי, לָא תְּצַעֲרִינֻּן כְּלָל. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁבִּשְׂכַר לַיְלָה אַחַת שֶׁקְּדָמַתָּה בְּכִירָה לִצְעִירָה,

« ראש דוד Kedoshim ראש דוד Behar »