1ויתכן להבין פשר דבר במה שנסתפק גאון עוזנו הרב משנה למלך פ"ט מה' אישות דין ו', באשה שהיתה ספק מקודשת כגון שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובא אחר ועשה שליח שיקדש לו אשה זו לאחר שיגרשנה המקדש הראשון מהו, מי אמרינן דחשיב שליח שהרי איהו אם היה מקדשה היו תופסין בה קדושין וא"כ חשיב מילתא דמצי עביד ושפיר מצי משוי שליח, או דילמא זיל לאידך גיסא דכיון דהוא לא היה יכול לקדשה קדושין גמורין חשיב מילתא כלא מצי עביד ואם כן לא חשיב שליח, והרב ז"ל הביא דבפי"א דיבמות תנן גבי כהנא שנתערב ולדה עם ולד שפחתה ואין מוציאין שלהן מידיהן, ופירש"י דהיינו לענין עבודתה ועורה וכו' והקשה לפירוש זה דהיכא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח, והתוספות כתבו דאינה קושיא דשאני הכא אם יבא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד עבודה כמו חולה וזקן שנותן לאיזה משמר שירצה הואיל ועל ידי הדחק ראוי לעבודה, ושוב כתבו דהדבר מפורש בירושלמי דהספיקות משוו שליח, והנה ע"פ הדברים הללו נראה שהספק שנסתפקנו הוא מחלוקת רש"י ותוס', דלרש"י כל מלתא דלא מצי עביד אף שהוא מחמת ספק לא מצי משוי שליח ולדעת התוספות כיון דמאי דלא מצי עביד אינו אלא משום ספק משוי שליח עכ"ל הרב משנה למלך, ועיין מ"ש עוד שם. והנה קי"ל שליח עושה שליח זולת היכא דאיכא קפידא וכמ"ש הריב"ש סי' רכ"ח ומדברי הרב מחנה אפרים ה' שלוחין בסי' י"ז מתבאר דאם השליח שני ידע שמשלחו הוא שליח המשלח הראשון ידו כיד המשלח הראשון ואם לאו ידו כיד המשלח השני שהוא שליח הראשון והאריך שם בחילוקי דינים, ועוד כתב הרב מחנה אפרים שם סי' א' דאע"ג דקי"ל דשליח ששינה בטל השליחות אם היה לתועלת המשלח השליחות במקומו ע"ש.
