1ועין רואה דבמדרש שוחר טוב הביאו דרשת אגורה באהלך עולמים משם ר' יוחנן וכן הוא בירושלמי פ"ב דברכות וכן מוכח מדברי הפסיקתא רבתי שהבאתי שגם זה הוא מדברי ר' יוחנן, אבל בתלמודא דידן ביבמות דף צ"ו ע"ב גבי רבי יוחנן דקפיד על רבי אלעזר דלא אמר שמעתא משמיה הכי אתמר ור' יוחנן מ"ט קפיד כולי האי דא"ר יהודה אמר רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכו' יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעה"ז דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעה"ז שפתותיו דובבות בקבר א"ר יצחק בן זעירא ואי תימא שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים דובב שפתי ישנים ככומר וכו' הרי דדרשת אגורה באהלך מייתי לה משמיה דרב, והנה בהשקפה הראשונה יש להעיר דכיון דעל ר' יוחנן קיימינן ושיילינן מ"ט קפיד הלא טוב דהתרצן ליתי תכף מימרת רבי יוחנן גופיה דאמר משם רשב"י והוה ניחא טפי דטעמיה דר' יוחנן משום מימרא דיליה בשם רשב"י מלומר דהקפיד משום מימרת רב יהודא אמר רב דדריש קרא דאגורה באהלך עולמים, ואע"ג דבתר הכי מייתי מימרת ר' יוחנן אינו ניכר דתלמודא מייתי לה לשנויי לר' יוחנן דקפיד דדילמא הש"ס איידי דמייתי מימרת רב דאגורה באהלך וכו' מייתי כל השייך לזה וכדמייתי בתר הכי לדר' יצחק בן זעירא וכו' אע"ג דלא אצטריך לשינויא דמשני על קפידת ר' יוחנן והו"ל להש"ס תכף כד בעי מ"ט קפיד כולי האי לשנוי וא"ר יוחנן משום רשב"י. ותו להבין לשון ר' יוחנן דאמר כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו וכו' הכל לאתויי מאי והוה סגי שיאמר ת"ח שאומרים וכו'. ותו לשון שאומרים דבר שמועה מפיו לכאורה אינו מדוקדק ומכוון והול"ל שאומרים הלכה משמו שהוא לשון מבורר, ואף על גב דבפ' חלק דף צ' ע"ב גרסינן בדברי ר' יוחנן כל מי שנאמרה הלכה משמו בעה"ז, נראה דאותה נסחא אינה עיקר שהרי שם כתוב שנאמר דובב שפתי ישנים בדברי ר' יוחנן עצמו והכא בשמעתין ר' יצחק בן זעירא וכו' קאמר מאי קראה וחכך וכו' והגם דגם בנסחת סוגיא דילן נקט ר' יוחנן שפתותיו דובבות ורמז קרא דדובב שפתי ישנים מ"מ לא הוזכר בדבריו הפסוק בהדיא, ותו צריך להבין האי קרא וחכך כיין הטוב וכו' לפום האי דרשא מהו כונת כל הכתוב ונפתח ברישא לפרושי קרא בס"ד.
