ראש דוד, חיי שרה כ״א

1 ועוד נקדים הא דאמרינן בקדושין דף כ"ו דאמר שמואל דבמכר לא קנה בשטר עד שיתן דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לו וכו' שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו. ורש"י פירש דרב אשי מוקי לה בנותן מתנה וכולה חדא היא וכו' ע"ש. והרמב"ם פ"א דמכירה ה"ז פסק דבמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר לחוד. וכתב הרב המגיד דאוקמתא דרב אשי במתנה בקש ליתנה לו וכו' הכי קאמר דמפני רעתה בדין הוא שיקנה שהרי אף במתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא. ומרן בכסף משנה הקשה על הרמב"ם דהו"ל לפסוק כרב אשי דלא מפליג בין מוכר שדהו מפני רעתה או לא אלא לעולם לא קנה בשטר אא"כ כתב שדי מכורה לך ונתונה לך. והביא דברי הרב המגיד וכתב דכונתו דרב אשי לא חידש אוקמתא ולפ"ז גרסינן אמר רב אשי. זהו תורף דברי מרן ועוד תירץ תירוצים אחרים לישב דברי הרמב"ם ע"ש באורך. והרב לחם משנה כתב דקשה מאד על הרב המגיד למה הוצרך לומר ולמה כתב לשון מכר ליפות כחו הול"ל אף שכתב לשון מכר גמור קנה מפני שהוא נותנה לו מתנה בלאו הכי ומכח קושיא זו נדחק מאד ואסיק בצ"ע.