ראש דוד, חיי שרה י״ד

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

14 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּן. הַנֵּס הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁנּוֹלַד בִּקְּשׁוּ כָּל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת וְהַקּוֹסְמִים לְהָרְגוֹ, וְנֶחְבָּא בָּאָרֶץ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, וּלְאַחַר כָּךְ יָצָא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמָאַס בָּאֱלִילִים. הַנֵּס הַשֵּׁנִי, נֶחְבַּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין עֶשֶׂר שָׁנִים, שָׁלֹשׁ בְּכוּתָא וְשֶׁבַע בְּכַרְדוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַע בְּכוּתָא וְשָׁלֹשׁ בְּכַרְדוֹ, וְאַחַר כָּךְ נְתָנוּהוּ בְּתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וּמֶלֶךְ הַכָּבוֹד פָּשַׁט יַד יְמִינוֹ וְהִצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, בראשית טו, ז "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים". הַנֵּס הַשְּׁלִשִׁי, טִלְטְלוֹ מִבֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר, לעיל פסוק א "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ", וְהַטִּלְטוּל קָשֶׁה לָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל. הַנֵּס הָרְבִיעִי, "וַיְּהִי רָעָב בָּאָרֶץ" וְלֹא בְּכָל הָאֲרָצוֹת, אֶלָּא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לְנַסּוֹתוֹ וּלְהוֹרִידוֹ לְמִצְרַיִם. הַנֵּס הַחֲמִשִׁי, נִלְקְחָה שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה, וְאוֹתָהּ לַיְלָה הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל פַּרְעֹה וְעַל בֵּיתוֹ נְגָעִים, לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּךְ הוּא עָתִיד לְהַכּוֹת אֶת אַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה" פַּרְעֹה מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ כָּתַב לָהּ שְׁטַר כְּתוּבָּתָהּ מִכָּל מָמוֹנוֹ, בֵּין כֶּסֶף בֵּין זָהָב, בֵּין עֲבָדִים בֵּין שְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת, וְכָתַב לָה אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, לְפִיכָךְ יָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְכָתַב לָהּ אֶת בִּתּוֹ, הָגָר מִפִּלַּגְשָׁיו לְשִׁפְחָה. וְאַף אֲבִימֶלֶךְ לְקָחָהּ, וְיָּרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְשָׁלַף חַרְבּוֹ עָלָיו לְהָרְגוֹ. הַנֵּס הַשִּׁשִּׁי, בָּאוּ עָלָיו כָּל הַמְּלָכִים לְהָרְגוֹ, וְאָמְרוּ נַתְחִיל רִאשׁוֹן בְּבֶן אָחִיו וּבִשְׁבִיל לוֹט, לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּבָא מִיכָאֵל וְהִגִּיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר, בראשית יד, יג "וַיָּבֹא הַפָּלִּיט" הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, קהלת י, כ "וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר". וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פָּלִיט, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסַמָּאֵל מִקְּדוּשָּׁתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אָחַז בִּכְנָפוֹ שֶׁל מִיכָאֵל לְהַפִּילוֹ עִמּוֹ, וּפְלָטוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּדוֹ. לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ פָּלִיט. וְעָלָיו אָמַר יְחֶזְקְאֵל, יחזקאל לג, כא "בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִיְּרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר". הִשְׁכִּים אַבְרָהָם וְלָקַח שָׁלֹשׁ תַּלְמִידָיו עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא וְאֶת אֱלִיעֶזֶר וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד דָּן, וְשָׁם נִתְעַכֵּב מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאֶת הָאֶחָד בְּדָן". וְשָׁם הִנִּיחַ שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידָיו וְלָקַח אֶת עַבְדּוֹ אֱלִיעֶזֶר שֶׁמִּנְיַן אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד מִשְּׂמֹאל לְדַמֶּשֶׂק. בראשית יד, טו "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה", הוּא הַלַּיְלָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם "וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ". עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לֹא בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי, אֶלָּא בְּכֹחַ יְמִינְךָ שֶׁאַתָּה מָגֵן לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה ובָעוֹלָם הַבָּא, וְעָנוּ הָעֶלְיוֹנִים וְאָמְרוּ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם.

1 ואבא היום למאמר פתוח זממה שדה וכו' ותחילת דיבר ארדוף אצי"ג נסחת מדרש תנחומא מה למעלה מן המאמר שהבאתי וז"ל זממה שדה ותקחהו זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה שנאמר ואחרי כן קבר אברהם מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל חגרה בעז מתניה אימתי כשבאו המלאכים שנאמר וימהר אברהם האהלה טעמה כי טוב סחרה כשבאו עליהם המלכים שנאמר ויחלק עליהם לילה עכ"ל. ולהבין חלוקות הללו שהם שלא כסדר הענינים ומה זה היה הסדר הלז איזהו מקומן של שבחי"ם מה לפנים מה לאחור חד אמר דולג וחד אמר פוסק ועוד מה טיבן של ישראל פה נצר משרשיה ערוגות מטעי שעשועיה. ויראה להבין פשר דבר וקשר"ן של דברים. ונקדים משז"ל ילקו"ש רמז ס"ח שהמכות אשר הוכה פרעה כשלקח שרה היו סימן לעשר מכות שלקו מצרים בצאת ישראל. גם הלילה שרדף אחר המלכים ליל פסח היה ואז"ל בילקוט לך לך רמז ע"ג אמר הקב"ה אברהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה ואימתי במצרים וכו' ואמרו האבות סימן לבנים והאריכו רז"ל דכל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו כמ"ש בילקוט לעיל שם. וכתב הרמב"ן דכשיהיה דמיון לנבואה יתקיים הדבר אפילו יחטאו ע"ש באורך. גם אמרו במדרש יהי אור על פסוק ואל הבקר רץ אברהם שנכנס בן בקר זה למערת המכפלה וראה אדם וחוה ומשם ידע יקר תפארת מערת המכפלה. ובזה נבא אל הביאור שכדי שלא ירגיש עפרון בענין מערת המכפלה בתחילה קנתה שרה השדה אשר בו המערה ואח"ך השלים הקנין אברהם אבינו כמו שנבאר. והיה זה בחיי שרה לסימן ופתח טוב שיהיה שם קבורתם וסימנא מילתא שזכו לזה וז"ש זממה שדה שחשבה מחשבות להקבר במערה וחשבה בשדה ותקחהו ועי"ז שם נקברה אח"ך שסימן זה עשה רושם שאברהם יגמור נא הקנין שנאמר ואחרי כן קבר אברהם דמאי ואחרי כן פשיטא שרה היתה מתה מוטלת ליקבר ולזה קנה אברהם מעפרון אלא רמז הכתוב אחרי כן ששרה עשתה סימן בחייה זה הועיל שנקברה שם דסימנא מילתא ובפרט באבות ואמהות שכל עניניהם היו דוגמא לדורות וז"ש מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל. כלומר צא ולמד מה היה ענין שרה כי כל מקרה וכל פרט שרשיו מרובין מעין דוגמא שהרי מפרי כפיה שהיא היתה אומרת למלאך להכות את פרעה ונגעים משונים הנפש הנוגע"ת פרחה הצרעת והצלתה ממצרים ושילוחה בכסף וזהב ומגדנות הכל היה סימן לבנים ותקומה לישראל דכשיש דמיון לנבואה מתקיימת ההבטחה אפילו חטאו ונמצאת שרה אמנו תשועת ישראל ונקתה ונזרעה זרע זרעוני גנה כרם ה' צבאות מעין דוגמא לזרע הארץ אשר בעפר יסודו ולימים עוד יגדל נא ויוצא פרח ויצץ ציץ כי נטיעה זו טמונה כמה מאות שנים ותפרה ישע גדולי הכרם אלו ישראל ודייק טובא מפרי כפיה אשר גזרה להכות את פרעה וכל פרשת העבור נטעה כרם בנטיעה זו וזה דומה למחשבתה להקבר במערה ועשתה סימן לקנות השדה. והדר מפרש מה זה היה להתעוררות המערה לז"א חגרה בעז מתניה כשבאו המלאכים ובזכות זה בא שעתה על ידי בן הבקר שרץ אל המערה גילה ר"ץ זה. וכן כמו שענינה בפרעה היה סימן טוב לבניה. כן טעמה כי טוב סחרה כשבאו המלכים ויחלק עליהם לילה שזה היה גומרו של דבר שאותה לילה צפונה לדור אחרון הוא הלילה הזה לה' להוציאם מארץ מצרים.

« ראש דוד Vayera ראש דוד Toldot »