ראש דוד, בא מ״ה

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 ודרך הלציי ודיניי אפשר כי הנה רז"ל בר"ר פ' פ"ב קראו שעבוד מצרים שטר חוב כידוע, וכבר נודע סברת הרמב"ם ורבותיו פי"א מהל' מכירה דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב, והגם דפליגי עליה רובא דרבוותא המוחזק מצי למימר קים לי כהרמב"ם ורבותיו לדעת רוב האחרונים ככתוב על ספר הישר כנסת הגדולה ח"מ סי' ס', והאף אמנם דיש מן האחרונים דסברי דלא מצי לומר קי"ל, מ"מ אמור רבנן בתראי גדולי הדור שלפנינו הלא בספרתם דאף במקום דפליגי אי מצי לומר קי"ל וכיוצא יש לטעון קי"ל דכל שאתה מרבה ספיקות וספיקי ספיקות אין מוציאין מיד המוחזק, וכבר אנו בעניותנו בתשובת שאלה הזכרנו להקת תשובות האחרונים בזה, איכו השתא האי שעבודא דאוריתא בארץ לא להם אשר יקראוהו באמת שטר חוב הוי דבר שאינו קצוב ערך ושיעור ותוקף עבודתם, וכל לעומת זה הבטחתו ית' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול נמי הוא דבר שאין לו קצבה ופרשת גדולת רכוש זה אין לו גבול, ונמצא דמדינא לדעת הרמב"ם ורבותיו כביכול אם באים אנו לדון כהלכת גוברין אין כאן חיוב שהוא דבר שאין קצוב ולא סמכא דעתין בחיוב זה, ומצי כביכול שהוא מוחזק לומר קים לי כהרמב"ם ורבותיו אם תצאו מזה ריקם, אך עין רואה צרת ישראל בשעבודם דהוי דבר שאינו קצוב הוא ית' הביאם במסורת השעבוד והמרירות והוו תרתי דסתרן, אבל לפום דינא מצי המוחזק לומר קי"ל בשתי' זו סתראי נינהו דכל שנפסק דין אחד מצי לומר בדין שני קי"ל הפך מהראשון כמבואר בס' כנה"ג שם כללי הקי"ל אות ל"ב, ולפ"ז גם דישראל רבים שתו אשכלות מרורות ונזק צרורו"ת בכי וצירות מדהרות דהרות בעבודה קשה בדבר שאין לו קצבה בגזרתו ית', עתה שכבר נגמר השעבוד כי פרו"ע הוא לענין הרכוש גדול מצי טעין המקום ב"ה איני חייב ברכוש גדול כיון דהוי דבר שאין לו קצבה אף שגם שעבוד ישראל נפרע מהם והוא דבר שאינו קצוב, אבל רצה הקב"ה לקיים הבטחתו כדי שלא יאמר אברהם אבינו ועבדום וענו אותם קיים בהם אף שאינו קצוב, ואחרי כן יצאו וכו' לא קיים בהם ותהי להפך ואין כאן אלא תרעומת. ויש שפירשו שהכונה משום דביזת הים לקחו ישראל אחר שנעקרו המצרים והם עצמם לא ראו ולא נתנו להם, משא"כ השעבוד שהם בגופם הטמא ונפשם הכלבית נתעללו בהם, וז"ש כדי שלא יאמר אמירה בעלמא ועבדום וענו אותם קיים בהם דייקא בחיים חייתם בעוד רוח חיים באפם כי עז, ולעומת זה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם באופן זה משום דבפרק ביזת הים ספו תמו ורשעים כים נגרש, ולכן בבקשה ממך לך אמור להם שאלו וכו' כי רצוני לקיים גם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהם בידם זה יתנו לישראל כשהם חיים.