ראש דוד, בא ל״ט

1 ולפי מדרשו אדברה אך הפעם ע"פ משז"ל בש"ר פ"א ואפס קצהו במס' סוטה י"א:, וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' בתחילה בחמר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה ולבסוף את כל עבודתם מהו את כל עבודתם רשב"ן אר"י מלמד שהיו מחליפין מלאכת האנשים לנשים ומלאכת הנשים לאנשים, והביא מהר"ש יפה מתנחומא שהיו אומרים לאנשים קום לוש ואפה ואומרים לאשה מלאי חבית זו בקעי עץ זה וכו', ונמצא כי גברה רשעת מצרים לשעבד בסוף לנשים ולא עוד אלא שהיו מחליפין את של זו בזו, ואמרו פ"ק דקדושין ל': איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים א"כ מת"ל איש איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות שרשות אחרים עליה, והשתא דאשכחן דפטרה תורה לאשה מכבוד אב ואם שרשות אחרים עליה, א"כ כי יקרה דמלך או שר בחזקת היד יטיל עול כבד לאשה א"כ היא פטורה מכבוד בעלה כי היכי דבעבור כבוד בעלה היא פטורה מכבוד או"א ה"נ כשיש רשות אחר עליה היא פטורה מבעלה, וזהו שבח נשים צדקניות הללו דהגם שהיה רשות פרעה עליהן והיו פטורות מכבוד בעליהן עכ"ז מטוב רצונם דחקו עצמן לעשות יקר ונחת רוח לבעליהן, וזאת היתה להן לקרב הגאולה יען עשו דבר שלא היו חייבות כלל והעדיפו מטובם יתר מאד, וז"ש בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור דייקא הדור האחרון שהרבו להרשיע מצרים לשעבד גם הנשים ולהחליף אומנותם לומר לאשה מלאי חבית מים, וז"ש שבשעה שהולכות לשאוב מים כלומר לעבודת מצרים אשר רדו בפרך לומר מלאי חבית מים בו בפרק של עבודת שאיבת מים היו דוחקות ומוליכות כדיהן גם כן מלבד חבית מצרים, ובפרק חבית ותמלא כדה ותעל בתוך הכד דגים וז"ש מזמן הקב"ה דגים קטנים בכדיהן דייקא לאפוקי חבית מצרים, ומרחיצות וסכות ומאכילות ומשקות דסדר הני מילי יחליפו כח כמ"ש פ"ק דכתובות י': בההוא דאתא בשני בצורת ורבי ציוה והכניסום למרחץ והאכילום והשקום, כה היו עושות הני נשי, ועתה יגדל נא כח גברא בעוניים ועבודת פרך וכל מעשיהן לשם שמים, ולהכי דייק לומר וכיון שמתעברות באות לבתיהן וכיון שמגיע וכו' להורות דימים שבינתים בין עיבור ללידה חדלו ליזקק, דעוצם כונתם למצות פריה ורביה וזו מעלתן דאינהי לא מפקדי וגם שרשות אחרים עליהן ועושות לפני ולפנים לעשות נ"ר ליוצרן לכבד ולהטיב לבעליהן ולפרות ולרבות דוקא, והיה שכרן שרש פורה תשועת ישראל, ולזה אין צריך ראיה דאם אמרו באשה יושבת שפי"ר יושבת שאנ"ן כתפארת אדם לשבת בית דכל שעושה נחת רוח לבעלה באה תשועה על ידה כיעל כמ"ש בתנא דבי אליהו הובא בילקוט שופטים רמז מ"ב והביאו בהגהות מיימוניות פט"ו דאישות, הדברים ק"ו לאשה יושבת מרו"ת עזובה ועצובת רוח הנדחקת לעשות נ"ר לבעלה פשיטא דמקרבת הגאולה, והא ממילא רווחא דכשהזכיר צדקתם אגב דוחקא שמעינן דראויות לקרב הגאולה. אך עוד זאת יתירה דרש בשכר אם תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה וכו', והענין במ"ש מן המפרשים דביזת מצרים סהדא רבה שלא שלטו בנשותיהם ע"ד שאמר הכתוב בראשית כ׳:ט״ז הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים, וזהו שדרש בעל המאמר אישו"ר מוסיף כי גדלה מעלת הני נשי דזכיין ומנטרן לגברייהו ובכל צרתם ליונה אמתילו שאינה מחלפת בן זוגה על כן זכו לביזת מצרים, וז"ש בשכר אם תשכבון בין שפתים שהיו דוחקות וטורחות ליזקק לבעליהן על ידי כמה המצאות על דרך שעשה רבי בשני בצורות לההוא חתנא כמש"ל ולא החליפו בן זוגם והצילו מחטא גם לבעליהן עי"ז זכו לביזת מצרים על דרך כסות עינים דאבימלך, וז"ש כנפי יונה שנדמו ליונה בצניעות נחפה בכסף זכו לביזת מצרים.