1ובר מן דין שמעתי אומרים כונת הפסוק דברים ל״ג:ד׳ תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, ואז"ל פסחים מ"ט: אל תקרי מורשה אלא מאורשה, כי הנה קי"ל בח"מ סי' קע"ה דהמוכר לאשה אין בו דדנא דבר מצרא, ואנו יש לנו עם ה' דין אשה ובכן לא זכו המלאכים בטענתם דלגבי דידן ליכא דינא דבר מצרא, וז'ש תורה צוה לנו משה לנו ולא למלאכים, וכי תאמרו חלילה השופט כל הארץ לא יעשה משפט גבר דנוהג דינא דבר מצרא, לז"א מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורסה ואנו כאשה ארוסתו של מלך וכל לגבי אשה ליכא דינא דבר מצרא, ע"כ שמעתי. וז"ש מלכי צבאות מלאכים ממש זה פעמים קרבו ויאתיון לאקדומי לישראל בשעת השירה לשיר תחלה, ובקבלת התורה לקבלה ושתים זו משום שהם בן המצר וזוכים בתורה, ולכך רצו להקדים בשירה ולא זכו כי ישראל כאשה וזוכים בתורה דלגבי דידהו ליכא בן המצר וכיון שזוכים בתורה הקדימו בשירה, והוא אומרו מלכי צבאות ידודון בשירה נסעו מזה והקדימו לשיר ישראל, ואח"כ ידודון מקבלת התורה שקבלוה ישראל וניטלה מהם ובשתים לא עלתה להם, וכי תימא מלאכי עליון דינא קא תבעי כי הם צבא השמים ומצרנים וכמה גבהו דרכינו מהם כגבוה שמים, לז"א ונות בית תחלק שלל, הא בית"א קמך בי"ת ישראל אנן דינא דאשה ובעלה אית לן ולא שייך גבן דינא דבר מצרא וזכינו בתורה, והלא מראש זאת על ישראל להקדים בשירה.
