ראש דוד, בראשית כ״ז

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

27 שער הגמול - רמב''ן פתח ↗

והנה אליהוא איוב לב לז חרה אפו על איוב והיה בעיניו טועה גמור דכתיב "באיוב אפו על צדקו נפשו מאלהים" וכן אמר "איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל" וכן חרה חרה אפו על חבריו שהיו מצדיקים משפט האלוהים ברשעו שלאיוב שנאמר "ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב" וכן אמר "אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך" כלל אותם בטעות ובשגגה וזה תימה גדולה במה תקן אליהוא השאילה הזאת שהוא צדיק ורע לו או רשע וטוב לו חוץ משתי דעות הללו שאין אצלנו מידה שלישית שתכריע במחלוקת הזו בשום פנים שיבואו על החטא קל וחמור כלומר זדון או שגגה כדברי חברי איוב ואם אינו כן שלא כדין באין כדעת אפיקורסין שהיה איוב נוטה אליו מתוך צערו וכפי הטענה שהזכרנו בסברתו ואם נאמר שיש יסורין חוץ מן הסברות האלה והם כדי להרבות לו שכר ביותר וזכות לעולם הבא כדברי המתחסדים באמונה הזאת כבר באו בטענת חברי איוב מן הטעמים ההם שסבל עונשו יוסיף לו זכות כמו שהזכרנו "כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך" ח ו ושאר העניין ואם תאמר זו היתה טענה משובשת לפי שהזכיר הגמול והסוף בעולם הזה ויש צדיקים שמגיע אליהם רעה גמורה מבלי תקוה ואחרית בעולם הזה וילכו בלא חמדה אבל היה להם להזכיר גמול העולם הבא הנה לא ראינו אליהוא שהזכיר בעולם הבא דבר אצל איוב וחבריו רמזו בו יותר ממנו כמו שאמר איוב "אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר" הזכיר המיתה באמרו "כי עתה אחריש ואגוע" יג יט ואמר שלא יעשה עמו שתים שיהא נדון בעולם הזה ויסתר ממנו אז במיתה והוא הקבלת פני השכינה בגן עדן הנפשות וכן "אש לא נפח" י כו "וארץ עיפתה כמו אופל" י כב וכיוצא בזה כולם הם רמזים לגיהנם ודינים לדעת רבותינו זיכרונם לברכה בכל ההגדות וכך הזכיר בהם התרגום ועוד כי זה איננו מתשובת הקושיא ההיא שהיה איוב אומר כי הוא היה צדיק גמור בלא מכשול ועון ולמה ימות בנפש מרה ולא יאכל בטוב בזה ובבא ויזכה לשתי השולחנות בעיניו וכבר זכו להם רבים במלכי ישראל החסידים וכן הדין נותן כי מדוע ירע אלהים לאוהביו על לא חמס בכפיהם "חלילה לאל מרשע ושדי מעול" לד י והנה אליהו יאמר "כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו" ועתה יחזור המחלוקת ביניהם לדברי איוב שהיה צדיק גמור בעיניו ותראה איוב מיד ששמע דברי אליהוא בתשובה ההיא שענינה מורה שהיא עניין חדש ואינו דומה למענה חבריו וכמו שאמר "ולא ערך אליו מלין ובאמריכם לא אשיבנו" לב יד לא פתח פיו לענות והנה זה יורה שקבל דבריו והיו הטענות ההם מספיקות לשאלותיו עד שקבל עליו מהן השתיקה וכן אמר לו "אם יש מלין השיבני וגו'" וכבר באו דברי אליהוא סתומים מדברי חבריו כולם ועניין פרושם סתום מאד ומי שלא יפתח את דעתו וישיא את סברתו לא ימצא בהם ולא בכל מה שנתפרש מהן ביד מפרשי הקרייה בדפוס המקרא דבר ראוי או טענה הגונה מחודשת מדברי החברים ההם אבל הוא מסודות התורה שנעלמו לבד מן הזוכים להם לקבלה והפירוש בהן אסור בכתב והרמז אובד תועלת.

27 ערכין פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר — עַד גַּמְלָא בַּגָּלִיל, עַד גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם בִּיהוּדָה. רָבָא אָמַר: גַּמְלָא בַּגָּלִיל, לְאַפּוֹקֵי גַּמְלָא דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְאַפּוֹקֵי גְּדוֹד דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; אִינָךְ דְּלָא אִיכָּא דִּכְוָתַיְיהוּ — לָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ. וִירוּשָׁלַיִם מִי מִיחֲלַט בַּהּ? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירוּשָׁלַיִם דְּמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְלֹא כִּירוּשָׁלַיִם, דְּאִילּוּ יְרוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, וְאִילּוּ הָכָא הַבַּיִת חָלוּט בהן בָּהּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: לָאו אָמַר רַב יוֹסֵף תְּרֵי קָדֵשׁ הֲווֹ? הָכָא נָמֵי תְּרֵי יְרוּשָׁלַיִם הֲווֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ, שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם, אֲבָל רִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה קְדוּשַּׁת הָאָרֶץ. קָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ, וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא. וּרְמִינְהִי: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וְכִי אֵלּוּ בִּלְבַד הָיוּ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״שִׁשִּׁים עִיר כׇּל חֶבֶל אַרְגּוֹב... כׇּל אֵלֶּה עָרִים בְּצוּרוֹת״! אֶלָּא לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם. קִידְּשׁוּם? הָא אָמְרִינַן דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוֹשִׁינְהוּ! אֶלָּא מְנָאוּם. וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד, אֶלָּא כֹּל שֶׁתַּעֲלֶה לְךָ מָסוֹרֶת בְּיָדְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן — כׇּל מִצְוֹת הַלָּלוּ נוֹהֲגוֹת בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא! אִיבָּעֵית אֵימָא: תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: חַד מִינַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אַמְרַהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן. מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סוּכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד״. אֶפְשָׁר בָּא דָּוִד וְלֹא עָשׂוּ סוּכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא? אֶלָּא מַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מָה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה. וְאוֹמֵר: ״וֶהֱבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״, מַקִּישׁ יְרוּשָּׁתְךָ לִירוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ — מָה יְרוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף יְרוּשָּׁתְךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ. וְאִידַּךְ? דִּבְעוֹ רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדָה זָרָה, וּבַטְּלֵיהּ, וְאַגֵּין זְכוּתָא עֲלַיְיהוּ כִּי סוּכָּה. וְהַיְינוּ דְּקָא קָפֵיד קְרָא עִילָּוֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכֹל דּוּכְתָּא כְּתִיב ״יְהוֹשֻׁעַ״, וְהָכָא כְּתִיב ״יֵשׁוּעַ״. בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי, דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַמַּאי לָא לִיבְעֵי רַחֲמֵי? וְהָא כְתִיב: ״אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״! הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ — יָרַשְׁתָּ אַתְּ. וּמִי מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת? הַשְׁתָּא מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, עֶזְרָא דִּכְתִיב בֵּיהּ ״כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים״ הֲוָה מָנֵי? דְּתַנְיָא: מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ״, בִּזְמַן שֶׁכֹּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ מִקְצָתָן. יָכוֹל הָיוּ עָלֶיהָ וְהֵן מְעוֹרָבִין, שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה וְשֵׁבֶט יְהוּדָה בְּבִנְיָמִין, יְהֵא יוֹבֵל נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ״ — בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כְּתִיקּוּנָן, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְעוֹרָבִין! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מָנוּ יוֹבְלוֹת לְקַדֵּשׁ שְׁמִיטִּין.

1 ובהקדמה האמורה נבין דברי אליהוא באיוב סי' נ"ב ל"ב ויחר אף אליהוא בן ברכאל באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, ודברים ככתבן אינם מובנים דארכבה אתרי ריכשי וחרה אף באיוב ושלשת רעיו והוו תרתי דסתרן דאם כונתו אשר רעיו לא התחכמו בויכוחם עד שיודה איוב היה די אומרו אשר לא מצאו מענה ותו לא אבל השתא דאמר וירשיעו את איוב נראה דאף זו מן התוכחות כי לא יפה עשו להרשיע את איוב וא"כ סותר הקודם אשר חרה אפו באיוב על צדקו, וכבר ראיתי מי שכתב דהאי וירשיעו את איוב הוא תיקון סופרים וכינה הכתוב, גם ראיתי מה שפירש מהר"ם אלשיך ורמזה הרמב"ן בשער הגמול ע"ש, אמנם על פי דרכנו אפשר דודאי איוב איש תם וישר ונדיב נדיבות בכל באי שער עירו וכל מה שאמר ממעשיו האמת אתו אבל מי יאמר זכיתי לבי שלא היה לו סרך חטא כחוט השערה והקב"ה אחשיביה לדקדק עמו, וכבר כתב הרב תורת חיים שם דמ"ש ויען ה' את איוב מן הסערה פירושו שדקדק עמו כחוט השערה כמדת החסידים והוא הדבר אשר דבר באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים דייקא דכלפי מדת הדין שהקב"ה דן לצדיקים גמורים וחסידים מי יעמוד, ואיך מצדיק עצמו מאלהים מדה"ד והיה לו לידע דרחמנא אחשיביה לדונו במדת אלהים כמחשבתו אשר חשב ובזה אין נקי, ואל השלשה לו בא בחרונו יבהלמו דהרשיעו את איוב ושויאו נפשיה רשיעא ובדותא היא ובמותב תלתא טעו במדב"ר כי איוב צדיק וחסיד הוא, ובזה אפשר לפרש מאמרם הובא בדרוש שמואל פרשת ואתחנן הקב"ה הראה למשה דור דור ודורשיו וכו' כשהגיע לר' עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, ונקדים משז"ל במ"ר פ' י"ט מפני מה לא נכנס משה לארץ ישראל כדי שיביא עמו דור המדבר שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון מה טעם משום ויתא ראשי עם, והרב פרשת דרכים דרוש א' ישב ודרש המאמר הזה כמין חומר וכללות הדברים שה' נשבע על דור המדבר אם יבואון אל מנוחתי ויש תיקון לזה אם נחרב בית המקדש וכמ"ש ז"ל קה"ר פ' י' למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת וכדעת הריטב"א דקונם לביתך שאני נכנס אם נפל מותר ואם משה רבינו נכנס לארץ היה מבטל יצרא דע"ז דהו"ל זכות ארץ ישראל כמ"ש פ"ט דערכין דף ל"ב:, וכיון שלא היה ע"ז לא נחרב הבית ונשארים מתי מדבר מפני השבועה ועתה שלא נכנס משה לארץ עבדו ע"ז ונחרב הבית ומצו דור המדבר לבא זהו תורף דברי הרב, ואנן בעניותין יש לנו שיטה אחרת בזה ואריכות דברים כאשר נבאר במקומו בס"ד, ועתה רגע אדבר דיש לחקור בזה דשם בערכין אמרו דיהושע דהוה ליה זכות א"י הוה מצי לבטולי יצרא דע"ז ומשום דלא בטליה חיסר הכתוב אות משמו דכתיב ישוע ומאחר דהבחירה ביד האדם ויהושע היה כדאי לבטל יצר ע"ז ולפי שלא עשהו גנהו הכתוב, אם כן על הספק איך לא נכנ"ס משה רבינו לא"י כדי שיביא דור המדבר והלא אם יהושע יבטל יצר ע"ז אינו נחרב הבית ואין תקומה לדור המדבר ולשוא לא נכנס משה רבינו לארץ ישראל וקשה הדבר בהיות יהושע בעל בחירה איך לא נכנס משה רבינו לארץ ישראל.

27 במדבר רבה פתח ↗

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּאֵיזֶה פָּנִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לָאָרֶץ, מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁיָּצָא לִרְעוֹת צֹאנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְנִשְׁבֵּית הַצֹּאן, בִּקֵּשׁ הָרוֹעֶה לִכָּנֵס לַפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אִם אַתְּ נִכְנַס עַכְשָׁו מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאַתָּה הִשְׁבֵּיתָ הַצֹּאן. אַף כָּאן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שִׁבְחֲךָ הוּא שֶׁהוֹצֵאתָ שִׁשִּׁים רִבּוֹא וּקְבַרְתָּם בַּמִּדְבָּר, וְאַתְּ מַכְנִיס דּוֹר אַחֵר, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ אֵין לְדוֹר הַמִּדְבָּר חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא תְּהֵא בְּצִדָּן וְתָבוֹא עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, כא: וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה, לְכָךְ כְּתִיב במדבר כ, יב: לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁיָּצָא עִמָּךְ.

« ראש דוד Title Page ראש דוד Noach »