ראש דוד, בראשית י״ב

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

12 יבמות פתח ↗

אֵלּוּ שְׁנֵי דוֹרוֹת. זָכָה — מַשְׁלִימִין לוֹ, לֹא זָכָה — פּוֹחֲתִין לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכָה — מוֹסִיפִים לוֹ, לֹא זָכָה — פּוֹחֲתִין לוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״! אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי נָבִיא עוֹמֵד וּמִתְנַבֵּא ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״, וַעֲדַיִין לֹא נוֹלַד מְנַשֶּׁה! וְרַבָּנַן — מִי כְּתִיב מֵחִזְקִיָּה? ״לְבֵית דָּוִד״ כְּתִיב, אִי מֵחִזְקִיָּה נוֹלַד, אִי מֵאִינָשׁ אַחֲרִינָא. אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה וְכוּ׳ יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף: כָּאן שָׁנָה רַבִּי מִשְׁנָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. הֲדַרַן עֲלָךְ הַחוֹלֵץ

12 נדה פתח ↗

וּמָה הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ? תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִילּוּ כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ ״צַדִּיק אַתָּה״ — הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה הִיא. אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטׇהֳרָה — מוּטָב, וְאִם לָאו — הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ.

1 א"נ אפשר כמ"ש פ' הפועלים ב"מ דף פ"ג: יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן נמצא דהצדיקים פועלים נינהו, ותנן בריש השוכר הפועלים אמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן, ואמרו בש"ס לא צריכא דטפי להו אאגריהו מהו דתימא אמר להו האי דטפאי לכו אדעתא דמקדמיתו ומחשיכתו בהדאי קמ"ל דאמרי ליה האי דטפת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא, וכתבו התוספות דהיינו בששכרן סתמא אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו, אמור מעתה הצדיקים שהם בדין פועלים להקב"ה לעשות תורה ומצוות הם מחוייבים ביום לבד ויש צד לומר דאין כופין אותם להשכים ולהעריב, ואי הקב"ה טפי אאגרייהו להאריך ולהוסיף ימיהם לדעת רבנן פ' החולץ דף נ'. אין מחוייבים להשכים ולהעריב כי אם לעשות מלאכה כתקנה עבידתא שפירתא כמ"ש הרב אש דת פ' ואתחנן, וז"ש הפוך בה בשום לב גם עינים ובה תחזי על ידי יגיעתך וזהו עבידתא שפירתא ועל ידי זה וסיב ובלה בה תאריך ימים דטפי אאגרא הקב"ה למעבד עבידתא שפירתא, וכלפי דבמקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו חייב אף דטפי אאגרא כי אם למעבד עבידתא שפירתא כמדובר, על כן בא דברו משא"כ בתורה ראה אנכי מצוך ומינה לא תזוע יום ולילה כדפירש רש"י דהכא התנה מעיקרא דמשביעין לולד במעי אמו כמ"ש בנדה דף ל' לקיים התורה וכתיב והגית בו יומם ולילה, ועוד שאין לך מדה טוב"ה הימנה דהא הוי בכלל עבידתא שפרתא לחבר לילה ביום ולתקן ימים יוצרו אף לילות והא בלא הא לא סגיא כנודע, וא"כ זה עצמו הוי עבידתא שפירתא, ואפשר עוד לומר דאפיק בהאי לישנא ומינה לא תזוע שיהגה יום ולילה כלפי מ"ש הרמ"ך הובא במקובצת לרב בצלאל שם דאף דאודו ליה ועבדי הכי חד יומא מצו הדרי בהו למחר כפי המנהג, וא"כ הכא דהתנה מעיקרא להגות יום ולילה אין לו לחזור דדוקא בלא התנה מעיקרא הוא שכתב הרמ"ך דמצי הדר כמבואר בדבריו, וז"ש ומינה לא תזוע דאין לך מקום פטור לחזור לא בעבידתא שפירתא ולא בלימוד יום ולילה דהכא התנה מעיקרא כדבר האמור.

12 בבא מציעא פתח ↗

״תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן״. ״תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ״ – לַצַּדִּיקִים, ״יֵאָסֵפוּן״ – רְשָׁעִים לְגֵיהִנָּם, ״וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן״ – אֵין לָךְ כׇּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁאֵין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ. ״יֵצֵא אָדָם לְפׇעֳלוֹ״ – יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָן, ״וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב״ – בְּמִי שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב.

ראש דוד Title Page » « ראש דוד Noach